Vaadat-Bikoret

שלום לכולם ,

ח"כ אסתרינה טרטמן תפקדה כממלאת מקום יו"ר הועדה לביקורת המדינה במשך כחצי שנה , במחצית השנייה של 2006.

כדי לקיים את הנאמר " יהללך זר ולא פיך" - אני מביא את סיכום הדיון שבו העבירה ח"כ טרטמן את ניהול הועדה לח"כ אורלב.

בצבע האדום הבלטתי את דברי אסתרינה ובצבע הכחול - את השבחים , להם זכתה מחברי הועדה , ממגוון סיעות בכנסת.


=====================================================================

הכנסת
השבע-עשרה נוסח לא מתוקן מושב שני

פרוטוקול מס' ‎37 מישיבת הוועדה
לענייני ביקורת המדינה

שהתקיימה ביום רביעי, כ"ב בכסלו
התשס"ז - ‎13 בדצמבר ‎2006 - בשעה ‎15:00

סדר
היום: חילופי גברי
בראשות הוועדה

נכחו:

חברי
הוועדה:

רוחמה
אברהם - היו"ר

דליה
איציק, יושבת ראש הכנסת

זבולון
אורלב

טלב
אלסאנע

אלחנן
גלזר

עמירה
דותן

אבשלום
וילן

אסתרינה
טרטמן

שלי
יחימוביץ'

יעקב
ליצמן

חנא סוויד

גדעון סער

עתניאל
שנלר

מוזמנים:

מיכה
לינדנשטראוס, מבקר המדינה

יהושע
רוט, משרד מבקר המדינה

ענת לוי,
מנהלת ועדת המדע והטכנולוגיה

אתי בן-יוסף,
מנהלת ועדת הכנסת

מנהלת
הוועדה: חנה
פריידין

רשמת
פרלמנטארית: הדס דויטש

חילופי גברי בראשות הוועדה

היו"ר
רוחמה אברהם:

שלום רב,
אני מתכבדת לפתוח את הישיבה.

מכיוון
שישראל ביתנו הצטרפה לקואליציה, לפני כחודש היה דיון בוועדת הכנסת שבו הוחלט שחברת
הכנסת טרטמן תסיים תפקידה ושחבר הכנסת אורלב, שמונה היום כחבר בוועדה, יחליף אותה.
לשם כך התכנסנו היום.

הוועדה הנוכחית היא אחת הוועדות החשובות בכנסת, וכמי
שמכירה וראתה את תקופת פועלה של חברת הכנסת טרטמן בוועדה הזאת, היא הביאה את
הוועדה לרמות גבוהות, וישר כוח על עבודתך. יחד עם זאת, יש לנו מבקר עם היד
על הדופק, אנו מקבלים בברכה כל ביקורת שנעשית ומתפקידנו להפנים ולהטמיע את הביקורת
כדי שכל מוסדות השלטון באשר הם יפעלו בדרך הנכונה, אם כי טוב אתה עושה, משום
שלעתים אנו כנבחרי הציבור, לא בכל מקום כללי המסגרת ברורים, ומשבאה ביקורת עלינו
להפנים אותה ולקבוע כללי מסגרת כדי שכולנו נוכל לפעול בדרך הראויה והנכונה, כי
לעתים פעולה כזאת או אחרת, האפשרות לטעות היא כחוט השערה. ישר כוח על עבודתך
המבורכת.

יחד עם זה, כמי שמכירה את שר הרווחה לשעבר, מנכ"ל משרד החינוך, את כל העושר
הציבורי הזה מבחינת ניסיונך תביא לוועדה, ואני בטוחה שלפחות תהיה כמו היושבת-ראש היוצאת - היא, בעיניי, מודל חיקוי בוועדה הזאת. זה
הפרגון שלי של אישה אל אישה. אני בטוחה שתצליח בכל הכישורים והיכולות שלך
להצעיד ועדה זאת מעלה מעלה.

כשמיניתי יושבי ראש, נהגתי שכל החברים יאמרו דברי ברכה, ולאחר שאעבור אל הסעיף
בתקנון שמסמיך לבחור יושב ראש חדש, תסלחו לי, מפני שב-‎16:00 יש לי פגישה בתל
אביב. מכיוון שהחלטנו שנעשה חילופים בתחילת דצמבר, סלחו לי.

אני רוצה לשלוח בשמי ובשם כולנו כאן רפואה שלמה ליושב-ראש, יורי שטרן, שעם כל
התקופה הקשה שהוא עובר הוא מצליח להגיע בכנסת, ובעיניי, הוא משמש דוגמה ומופת לאדם
שמאמין בכוח הרצון. כשאדם רוצה משהו ומצליח לשלב את שני הדברים יחד - ישר כוח.
מכאן נשלח לו רפואה שלמה ונאמר שאנו מצפים לראות אותו יותר ויותר בוועדת הכנסת, כי
הוא חסר בימים שבהם הוא לא נמצא.

בהתאם להוראות סעיף ‎10(א) לתקנון הכנסת,
ממליצה ועדת הכנסת בפני הוועדה לענייני ביקורת המדינה לבחור בחבר הכנסת זבולון
אורלב לכהן כיושב-ראש הוועדה. אני עוברת להצבעה. מי בעד? מי מתנגד? מי נמנע?
נבחרת, אדוני היושב-ראש, פה אחד, אתה תסלח לי שאני עוזבת.

אסתרינה טרטמן:

אני מבקשת להודות לך רוחמה על העשייה המבורכת שלך, תמשיכי בה.

היו"ר
רוחמה אברהם:

אני בטוחה שאת עוד תצליחי ותהיי יושבת ראש, אם לא למעלה מזה.

אסתרינה טרטמן:

אדוני היושב ראש, בבקשה.

מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס:

אדוני היושב-ראש, גברתי ממלאת מקום היושב-ראש וחברי כנסת נכבדים, אני מוכרח להודות שקשה לי להיפרד מאסתרינה טרטמן, שקשרתי עמה
קשרי ידידות וקשרי עבודה שלדעתי, הם כמעט חסרי תקדים בעבודה המשותפת בין משרד מבקר
המדינה לבין ממלאת מקום יושב- ראש הוועדה.

אני רוצה לומר מספר מילים ליורי שטרן שכיהן כיושב-ראש הוועדה תקופה ארוכה וחסרונו
ניכר בעבודת הכנסת, ודאי בעבודת הוועדה. לצערי, משך הזמן שעבדנו יחד לאחר הבחירות
היה קצר מאוד כתוצאה מהמחלה שפגעה בו. יחד עם זה, גם באותן פגישות ושיחות שהיו הוא
המשיך לשמור על קשר הדוק עם המבקר ועם הנושאים שהמבקר עוסק בהם. אני שולח מכאן את
כל האיחולים הלבביים והאמיתיים, החבריים ביותר להחלמה מהירה מהמחלה הקשה שלצערנו
הרב, הוא נתון בה.

אסתרינה, אם מותר לי לקרוא לך בשם הפרטי, עבדנו יחד. היו
ויכוחים גם בינינו ולעתים אי-הסכמות - מעטות, אך היו. את גילית במילוי תפקידך חוסר
פניות מצד כל מיני גורמים שפנו אליך וניסו להשפיע בדברים שונים. דרכך בעניין הזה הייתה
נטולת פניות. זה אחד הדברים החשובים שאני יכול לציינם, כי אני יודע שעברת לפני כל
ישיבה ימים לא קלים של ניסיונות של גורמים שונים להשפיע על כיווני ההחלטה של
הוועדה, ובסופו של דבר הייתה התייצבות מלאה לימינו של המבקר, אם הוא צדק בדרכו,
ואני מקווה שברוב המקרים צדקנו.

שיתוף הפעולה אתך היה פורה גם באורח המקצועי, כי ראית את העיקר והבנת מה הדברים
החשובים ואיפה הדברים שצריכים להתבטא בעבודת הוועדה לענייני ביקורת המדינה.
בנושאים האלה ראינו יחד, באותו מבט, את הנושאים שנמצאים על סדר יום הביקורת.

אני רוצה לציין גם את העובדה שבתקופה שכיהנת כממלא מקום היושב-ראש היו בפנינו
נושאים לא מעטים שהיו סוערים במיוחד, וידענו איך לטפל בהם נכון ובעיקר בלי משוא
פנים.

כמשקיף במידה רבה מכס מבקר המדינה, לא ראיתי כאן סיעתיות. הדברים אולי צריכים
להיות כך, אך לא תמיד הם כך. במקרה שלך ייצגת את כל חברי הוועדה על מגוון הדעות
והקשת הרחבה של החברים שהיו חברים בה.

אני מודה לך מקרב לב על החוויה הגדולה שהייתה לי לעבוד אתך ועם חברי הוועדה ולאחל
לך דרך צלחה והמשך קשר גם עם הוועדה לענייני ביקורת המדינה.

אסתרינה טרטמן:

ועם משרד המבקר.

מבקר
המדינה מיכה לינדנשטראוס:

ודאי.

עכשיו אני רוצה לומר משהו לגבי זבולון, יושב-ראש הוועדה; היינו יחד בוועדת הכנסת
לענייני ביקורת המדינה בתקופתה של מלי פולישוק. התקופה הזאת הייתה פורייה מאוד,
מלי השקיעה מאמץ רב בעבודה ועשתה לילות כימים בנושאים שהיו חשובים לביקורת המדינה.
בכל הפגישות שהיו לנו, והיו לנו פגישות רבות, ראיתי שנושא ביקורת המדינה מופקד
בידיים הטובות ביותר. אני אומר את זה לכל הקשת הקיימת בכנסת. העבודה המשותפת של
המבקר עם ועדה זאת היא חובה חשובה בעלת משמעות רבה, ונדמה לי שאיני טועה אם אומר
שהרגשתי, וכך גם אנשיי, את הוועדה הזו כביתם. שוב, יש חילוקי דעות, אך יש פה רצון
חזק מאוד, כנה, לבוא לקראת ביקורת המדינה, לסייע לה בתקופות לא קלות ולהבין שהעיקר
הוא שהביקורת תתבצע, הדברים יקבלו את ביטויים והמדינה תיראה טוב יותר מאשר היא
נראית לעתים קרובות.

אני מברך אותך בתפקידך החדש כיושב-ראש. אני מקווה שיהיה שיתוף פעולה פורה מאוד עם
משרד המבקר. אנו עומדים לרשותך, והימים יגידו שנצעד קדימה ונביא את מדינת ישראל
שתהיה יפה יותר, והיא כבר יפה, וגם טובה יותר. בהצלחה.

אבשלום
וילן:

לצעוד
קדימה זה ביטוי פוליטי היום...

זבולון אורלב:

חברת הכנסת אסתרינה טרטמן.

אסתרינה טרטמן:

חברים, כמו שהייתי רגילה לשבת ליד השולחן הזה כל דיון, אי-אפשר להזכיר את מי
שהזכירו קודמיי, את מי שהיה אמור לשבת על הכיסא ולמסור את השרביט לחבר הכנסת
אורלב, זה לא אני אלא חבר הכנסת יורי רפאל שטרן בן אסתר, ותרשו לי גם הפעם לאחל לו
שוב שהקדוש ברוך הוא ישלח לו רפואה שלמה ושיחזור אלינו לעבודה פורייה ונמרצת כמו
שהוא רק יודע לעשות. אתמול הייתי אצלו בבית החולים. פיזית הוא חלש מאוד, ולמרות
הכל הוא מצא לשאול אותי שאלות ברחל בתך הקטנה על חקיקה כזאת או אחרת ועל הוועדה
ומה קורה. המעורבות שלו היא בלתי-נלאית, ואנו צריכים אותו פה. רפואה שלמה ליורי.

חנה
פריידין:

אמן.

אסתרינה טרטמן:

לא הייתי אפילו חברת הוועדה, הוסמכתי לוועדה כדי למלא את מקומו של יורי. הגעתי
לכאן בנסיבות לא נעימות, אך מצאתי לצד הלא טוב גם את הטוב. כתבתי לך, זבולון, מכתב
והעברתי העתק ממנו לחברי הוועדה. מצאתי פה את הטוב בחברי הוועדה. מצאתי את החברים,
ופה לא הרגשנו קואליציה, אופוזיציה, סיעתיות. הרגשנו ענייניות של טוהר המידות וניקיון
כפיים, ועל כך אני מברכת. זאת הייתה חממת התנתקות מהתחושות הפוליטיות הפחות נוחות.
כאן אני מודה לחבריי, לחברי הכנסת שהם חברי הוועדה על שיתוף הפעולה והעשייה
המבורכת, בלי משחקים פוליטיים, אלא עניינית לגמרי.

מצאתי פה דבר שלי היה כחדש כאזרחית שהצטרפה לכנסת רק בחודשים האחרונים - את מוסד
מבקר המדינה, שעד שהכרתי אותו הכרתי אותו מהתקשורת, הכרתי אותו מדוחות מבקר שהגיעו
לשולחני, ואני מודה למבקר ולאנשיו שעשו את המלאכה, שנתנו לי את הזכות לראות עבודה
עניינית, מקצועית, נקייה מכל אינטרסים כאלה ואחרים כמו שניסו להדביק למי מהחברים
שעוסקים במלאכת קודש, עבודה שמצריכה דייקנות ועמידה בלוחות זמנים והמצאת הדוחות.
אין לי מילים. היה לי תענוג לעבוד בכמה היבטים; אל"ף, בהיבט המקצועי.
בי"ת, זה הכלי היחיד שהיה לי ללמוד את הדוחות ולהריצם. הם סיפקו לי כלים
טובים ומדויקים. החומר שניתן בידינו היה מקיף, מקצועי וודאי בהיבט הנושאים, שבכל
פנייה שעלתה ומצאתי לנכון לפנות למבקר לדון בנושא, תמיד קיבלתי מענה, תשובה
עניינית, ממוקדת. תענוג לעבוד עם מר לינדנשטראוס, שופט בדימוס - עבודה בשיתוף
פעולה. כמו שאמר המבקר, היו לנו חילוקי דעות, אך לא במהות, בעקרונות, ביושר ובשיטת
העבודה אלא בזוויות כאלה ואחרות. וזה נכון, כי זה מוכיח שכל אחד מאתנו פועל מהמקום
האמיתי שלו, אך גם הגענו להבנות ותמיד הגענו לשולחן העגול כדי להגיע לתוצאות
הטובות ביותר, ולנגד כל הצדדים עמד הדבר הנכון והנקי לטובת עם ישראל. על כך
תבורכו, ואין לי ספק שתמשיכו בעשייה הזאת.

ברשותכם, אני רוצה להעניק בשמו של יורי ובשמי למוסד המבקר - אסור מתנות, אבל
העשייה שמשרד מבקר המדינה עושה בעינינו הוא עץ שמכה שורשים. שותלים אותו נכון,
ומשקים אותו היטב בוועדה ובעשייה, הוא מניב פירות עם ענפים ועלווה. אם אנו מתעלמים
מדוחות מבקר, העץ מת, הדוחות האלה מעלים אבק ולא קורה שום דבר טוב לעם ישראל
ולמדינת ישראל. חשבנו שהדמיה לעץ שתול על פלגי מים, עשייה מבורכת תודות לחברי
הוועדה זה נכון, אז נטענו עץ למוסד המבקר - שאנו, משרד מבקר המדינה ועובדיו בראשות
השופט בדימוס, מר מיכה לינדנשטראוס, לאות הערכה על העשייה המבורכת ושיתוף פעולה,
מחבר הכנסת ד"ר יורי רפאל שטרן, יושב-ראש הוועדה, וממני, כממלאת מקומו.
בבקשה. אני בטוחה שתמשיכו לעשות עשייה.

כמו שאמרתי לך, זבולון, השארתי מכתב, התחלנו ברפורמות חוק המבקר - לא חלילה לפגוע
במוסד אלא לעשות כמה דברים בשיתוף פעולה עם משרד המבקר, עם היועצת המשפטית של
המבקר. אני חושבת שנכון להמשיך עם זה. בתקופה שישבתי פה פעלנו כדי שתהיה המשכיות
לקבלת ההחלטות של הוועדה, וזה לא יתמוסס עם הזמן, שמנו תיק תזכורת למעקבים, ועכשיו
בדצמבר זה המעקב הראשון שהטלנו על משרד המבקר את הישיבה הראשונה שדנו בה. אני בטוחה
שתמשיכו להחזיק במושכות כדי לוודא שההחלטות שיצאו סביב שולחן זה מחברי הוועדה
תקרומנה עור וגידים, ויש לוודא שבוצעו המשימות שהטלנו על גורמים שונים כמו על החשב
הכללי, פנינו לייעוץ המשפטי לממשלה, אנו מצפים לקבל את התשובות ואת ההנחיות, כיצד
להמשיך לפעול.

אני מאחלת לך הצלחה רבה, אני יכולה רק ללמוד ממך עם הניסיון והוותק הרבים שלך
בעולם הזה, אך מברכת אותך להמשך הצלחה ועשייה מבורכת. אני מאחלת לך הצלחה גם בשמו
של יורי, הוא ביקש ממני במיוחד למסור ברכת הצלחה מיוחדת לזבולון.

אני לא יכולה להתעלם מעוד דבר שגיליתי פה, וזאת מנהלת הוועדה ומזכירת הוועדה שלא
נמצאת כאן, לצערי. לכן, חנה, כתבתי מכתב, אקריא לכם; גברת חנה, מנהלת הוועדה, אמנם
צר לי על הנסיבות שבגינן זימן לי הגורל את עבודתנו המשותפת, ובהזדמנות זו אאחל
לחבר הכנסת יורי רפאל החלמה מהירה, אך לצד הצער מצאתי את הטוב. מצאתי ועדה חשובה,
שהיא אחת מאושיות הצדק וניקיון הכפיים. מצאתי ועדה המנוהלת בצורה ראויה ומקצועית,
מצאתי מורת דרך שהפכה את ימי הראשונים וחסרי הניסיון בכס המחייב לקלים, מהירים
ויעילים. מצאתי אותך. תבורכי. אני בטוחה שתמשיכי ותשקדי על עבודתך נאמנה תוך מתן
דגש, בין היתר, על המעקבים וכל מה שציינתי, ותמשיכי לעזור לזבולון כמו שעזרת לי.
הרבה המשך הצלחה. יש לך גם שי צנוע וקטן ממני. יש פה גם מכתב לריקי, היא עשתה את
עבודתה נאמנה בשקט רב, בצורה יוצאת מן הכלל.

אני רוצה לסיים בברכה מסכמת למוסד המבקר. תמשיכו לעשות עבודתכם. שאף מכשול או איום
או לחץ תקשורתי - ימשיכו בדרכם, ואתם תמשיכו בדרככם בנאמנות, לאחל לך, זבולון,
הרבה הצלחה, ולאחל לעם ישראל ולמדינת ישראל להיות הנשכרים הגדולים ביותר ממה
שהוועדה הזאת מוציאה תחת ידיה. תודה לכל חברי הוועדה והמשך הצלחה.

זבולון
אורלב:

תודה רבה לחברת הכנסת אסתרינה טרטמן ותודה על התקופה שבה
היא מילאה את תפקידה כיושבת ראש. אף שלא עקבתי מקרוב ניכר היה שהיא מאוד פעילה
ועושה מלאכתה נאמנה.

אני רוצה להודות לחברת הכנסת רוחמה אברהם שהובילה את ההחלטה בוועדת הכנסת
והיום ניהלה את הישיבה. אני רוצה להודות לחברי הוועדה על האמון, וברור שהחילופים
האלה הם רק בגלל נסיבות פוליטיות ולא כי מצאו שמישהו טוב מחברו. אסתרינה עשתה מלאכתה נאמנה, כפי שאמרתי.

גם אני רוצה להצטרף לאיחולי רפואה שלמה והחלמה מהירה לחברי, יורי שטרן. נכנסנו יחד
לכנסת ה-‎15, היינו בכמה משלחות משותפות, הוא חבר כנסת מהטובים שיש. הוא נמצא
בבית חולים, כולנו מתפללים ואני באופן קבוע בכל תפילותיי מוסיף תפילה לחולים
וליורי רפאל בן אסתר.

אדוני המבקר, חבריי, ועדת הביקורת כפי שאני רואה אותה מגלמת בתפקידה את אחד משני
התפקידים העיקריים של הכנסת; אחד הוא תפקיד החקיקה, שבה הכנסת מעצבת את חיי המדינה
וחיי הפרט כמעט בכל תחומי החיים. התחום השני הוא הפיקוח על הרשות המבצעת, שהוא
תפקיד חשוב, מרכזי, נעשה כמעט על-ידי כל ועדות הכנסת, אך הפיקוח התכליתי, המקצועי
נעשה כאן בוועדה לביקורת המדינה, כי הבדיקה נעשית בהסתמך על דוחות מבוססים.
מניסיוני בקדנציה הקודמת כאן כחבר הוועדה אני יודע שאין כאן שאלות של קואליציה
ואופוזיציה אלא כולנו נאמנים למלא שליחות הכנסת בפיקוח על הרשות המבצעת.

לא סוד
שבתקופה האחרונה התעצמו מאוד הממצאים הקשים על מחדלים, כישלונות, שחיתויות, מינהל
בלתי תקין, דברים שהם לא רק לא יפים אלא לעתים יורדים עד סיכון חיינו ואיכות
חיינו. יש מי שרוצה להכות את השליח, לומר: מי שמביא את הבשורה, נחסל אתו את
החשבונות וייפתרו הבעיות. השליח במקרה הזה הוא המבקר והביקורת, ומכים את השליח
במקום להסיק את המסקנות הנכונות, לתקן ולהנהיג תרבות שלטונית ראויה השומרת על חוק,
סדר, מינהל תקין וכדומה. אשתדל לתרום תרומתי לחיזוק מעמד הביקורת והמבקר ככל שהם
דרושים לכך שנוכל לנהל מדינה עם שלטון תקין.

באשר
לחקיקה שהוזכרה כאן, הסכמתי עם חבר הכנסת אביגדור יצחקי, יושב ראש הקואליציה,
להגיש מייד תיקון לחוק כדי שיובהר שיושב-ראש הוועדה הוא תמיד איש מהאופוזיציה.

יעקב
ליצמן:

בכל
הוועדות...

זבולון
אורלב:

התברר שמה
שמעוגן כמעט בכל חוקי המדינה ברשויות מקומיות, למשל, ששם על פי החוק יושב-ראש ועדת
ביקורת לא יכול להיות חבר קואליציה וכן בדירקטוריונים של חברות ממשלתיות חבר הנהלה
לא יכול להיות יושב ראש ועדת ביקורת, כך צריך להיות. זה מנהג, אני מבין שיש על זה
הסכמה רחבה, צריך להנהיג את זה בחוק.

לא סוד
שאני עובר מצד לצד. אני למעלה מ-‎25 שנה הייתי בצד
שמבקרים אותו לאורך כל תפקידיי בשירות הציבורי, מתפקיד זוטר לתפקיד שר. נעים לעבור
לצד המבקר, אך אחת המסקנות שלי היא לחזק מאוד את הביקורות הפנימיות. יש הרבה מאוד
תקלות ונושאים שהיו יכולים להיעצר כבר בשלב הראשון, אם הביקורות הפנימיות גם
בשירות הממשלתי וגם בשירות הציבורי בכל המקומות שבהם המבקר אחראי, אני חושב שאם
נעצים יותר את הביקורות הפנימיות, זה יכול מאוד להועיל.

בסופו של
דבר הביקורת באה לחזק שהמדינה תתנהל באופן תקין ושהרשויות המבצעות יבצעו את תפקידן
כהלכה. הביקורת כשלעצמה, אין בה מטרה אלא היא אמצעי, ולכן אני חושב שצריך גם
להפנות מבט לכל אותם מכשולים. צריך גם להקדיש מאמץ לביקורות סביב החסמים הבירוקראטיים,
סביב העכבות שמעכבים את הרשויות המבצעות מלמלא יעדיהם, שלא ייווצר רושם שבגלל
בקורת הרשות המבצעת, הסיסמה היא כמה שתעשה פחות, כך תהיה פחות ביקורת. אנו רוצים
שאנשים יעשו יותר ובאופן תקין, לכן הבדיקה סביב הסרת חסמים בירוקראטיים כדי שמי
שרוצה לסגור את המרפסת שלו לא צריך להמתין כמה שנים במדינת ישראל, לברר בכל תחום
מהם אותם דברים שאזרחים מתייאשים מהם מהמערכת השלטונית, גם הם צריכים לקבל תשומת
לב.

הוועדה
היא ועדה של כל חבריה, ושמחתי לראות פה חברים מהשורה הראשונה. אני מקווה שיבואו.
אני בא עכשיו מוועדת המדע - אגב, אני כרגע נושא בתארים של יושב ראש ועדת המדע
ויושב ראש ועדת הביקורת. אני מחכה שמישהו יחליף אותי בוועדת המדע, שם נעם לי מאוד,
נופת צופים. אתה פוגש את החלק היפה והמרשים של מדינת ישראל, את האנשים שהם ממיטבה
של החברה בישראל. מפסגת ועדת המדע והטכנולוגיה צריך לרדת לתעלות ולמקומות המסתור
כדי להאיר את הפינות האפלות בשירות ולתקן את הטעון תיקון. נעשה זאת בחברות,
בהגינות, בשיתוף כל החברים, ואני מודה לכולם.

רשות הדיבור
ליושבת ראש הכנסת.

יו"ר
הכנסת דליה איציק:

אני רוצה
לאחל בהצלחה ליושבת-ראש היוצאת, שלי לא היה ספק שתסיים את תפקידה במועד שנקבע
וסוכם. גם לי לא היה ספק שהקואליציה תציע מישהו מהאופוזיציה - כך היה הנוהג,
והתכוונו לקיים אותו, ואם היה אחרת, הייתם שומעים את קולי בעניין זה.

זבולון
אורלב:

יושבת-הראש
הראשונה של ועדת המדע והטכנולוגיה הייתה יושבת-ראש הכנסת.

יו"ר
הכנסת דליה איציק:

שם רואים
רק את הדברים הבריאים, פה רואים גם דברים אחרים. החיים, לצערנו, הם גם זה וגם זה.
במקום זה אני פוחדת שרואים רק את זה, כי המבקר בדרך כלל אומר לנו לא דברים טובים
אלא דברים שטעונים תיקון.

אני רוצה
להתייחס לדוח המבקר האחרון, שבעיניי, הוא משמעותי וחשוב מאין כמוהו. החיים קודמים
לאיכות החיים, ושם מדובר על חיינו. צריך לחשוב מה עושים. קיבלתי מספר מכתבים מחברי
הכנסת, אני רוצה לשבת אתך בעניין, נצטרך לחשוב - הבטחתי למבקר ואני אומרת לכם -
אעזור לך בכל מה שצריך.

חברת הכנסת אסתרינה טרטמן, שיש אומרים שהאנרגיות שלה אדירות- -

אסתרינה טרטמן:

הייתה לי מורה נהדרת.

יו"ר
הכנסת דליה איציק:

הפכה את הוועדה הזאת נשכנית וחשובה, אני מאחלת הצלחה. יש מלחשים שתהיי
במקומות לא פחות משפיעים, אני מאחלת לך הרבה הצלחה.

זבולון
אורלב:

תודה
ליושבת ראש, חבר הכנסת עתניאל שנלר.

עתניאל
שנלר:

אדוני
היושב-ראש, המבקר, אני שמח על החילופים האלה כי אני שמח שאסתרינה הצטרפה
לקואליציה. טוב שכך, וזאת סיבה אחת.

הסיבה
השנייה, לא ראיתי אף פעם יושבת ראש שהייתה אתי כל כך קשוחה - אני אומר את זה לחיוב
- לא נתנה לי לעולם לדבר יותר משתי דקות, תמיד הסבירה לי שהוועדה הזאת היא ועדה
נטו. למדתי הרבה. אני מודה לך כצעיר ממך בהקשר הזה על העבודה כאן, במעט פעמים
שהגעתי לוועדה ויותר שדיברנו על הדברים בחוץ.

פעם
ראשונה בהיסטוריה שאני מצביע בעד זבולון אורלב, זה חידוש גדול, ואני שמח על כך.
אני מקווה שאזכה עוד הרבה פעמים לעשות זאת. אני חושב שהביקורת, יש בה גם הצדדים
האפלים, נדמה לי שהאור ולב הם המאזנים של כל ביקורת, יש בה גם החושך וגם האור, יש
בה גם הרע וגם הלב, הנשמה. חוכמת הביקורת היא חוכמת האיזון בין הדברים. אני חושב
שבמובן הזה, זבולון, לפחות שמך בהקשר ודאי יוסיף לאיזונים של הביקורת שאיני צריך
לומר עד כמה היא חשובה, כי אחרים לפניי אמרו את הדברים.

אני מאחל
לך תקופה קצרה כאן ותצטרף יחד אתה לקואליציה. אני חושב שזה יהיה צעד חשוב ונכון
ליחד הלאומי, ובכך אולי תוביל אותנו לחוף מבטחים, כי זבולון לחוף ימי מבטחים
ישכון, עם האור והלב יוביל את הוועדה לביקורת המדינה ברמה טובה.

אבשלום
וילן:

אני רוצה לאחל הצלחה לאסתרינה, שניהלה את הוועדה בצורה מעוררת הערכה
ללא כחל וסרק. אני מאחל ליורי
החלמה מהירה, שיחזור לפעילות מלאה במהרה. זבולון, אני בטוח שתעשה עבודה טובה, אני
משוכנע שאין פה בעיה של חילוקי דעות פוליטיים, כפי שאתה רואה את המינהל הציבורי,
את המשמעות של מדינת חוק, של מלחמה בשחיתות הציבורית והשלטונית ועל כל המשתמע,
תעשה עבודה טובה.

איני מאחל
לך להצטרף כל כך מהר לקואליציה הזאת, בתחומים שבהם עוסקים אין בשורות רבות וספק אם
יהיו. משהו על המבקר, אנו נמצאים בצומת דרכים שבו בתפקידך ובעבודתנו יש הרבה מעבר
להיותנו כלב שמירה לא רק של הדמוקרטיה הישראלית אלא כמעט של החברה הישראלית במובן
המותר והאסור בנורמות הבסיסיות ביותר שחייבים לשמרן. לכן אני מקווה שגם אנשי
קואליציה בוועדה, גם אנשי אופוזיציה, כולנו נמשיך להיות ענייניים כדי לקדם את
הדברים החשובים. המבקר עושה עבודה חשובה, הוועדה עושה עבודה חשובה.

אסתרינה,
אמנם רק התחלת את דרכך בכנסת, ועל האנרגיות שלך כבר אמרו. אני מניח שהן לא יקטנו
בחודשים הקרובים. אני מגיע מבית פוליטי, והכנסת הוא בית מאוד פוליטי, ולמדנו גם את
סוד האיפוק. אני גם שמונה שנים בוועדת הכספים, ויש שם יושב ראש שאני חלוק עליו
פוליטית מזרח ממערב, אך הוא עושה עבודה טובה. אני מקווה שתמצאי תפקידים פוליטיים
ראויים גם בקואליציה, וועדת הכספים נשמור במצב הקיים. אני מקווה שכולנו נאכל את
העוגה והיא תישאר שלמה, ויותר לא אוסיף.

שלי
יחימוביץ:

אדוני
היושב ראש הנכנס, גברתי היושבת ראש היוצאת, אני מודה שבשבועות הראשונים בכנסת
חשבתי להסיר את חברותי מהוועדה לביקורת המדינה, כיוון שהשהות בוועדת כספים דורשת
התייצבות מלאה מבוקר עד ערב, אך תוך זמן קצר למדתי על חשיבותה העצומה של הוועדה
לביקורת המדינה. הבנתי שהוועדה לביקורת המדינה בימים אלה יושבת על צומת חשוב מאין
כמותו בגלל הנקודה הזאת בזמן של דמדומי שלטון החוק, לצערי, של היעדר ודאות מוחלטת,
מה מותר ומה אסור, יש טשטוש גבולות של שחיתות שלטונית והמשימה החשובה ביותר בעיניי
כרגע של הוועדה לביקורת המדינה היא לתת מטריית הגנה מוחלטת למבקר המדינה. אדוני
המבקר, אני מתכוונת לחזור על דברים אלה שוב ושוב עד שיכחילו פניהם של אלה שמבקשים
אולי לרפות את ידיך, אולי להטיל בך יראה, אולי להביא לכך שלא תעשה עבודתך נאמנה,
כפי שאתה מיטיב לעשותה עד היום.

חברת הכנסת טרטמן, בפעמים המעטות שנזעקתי לכאן זה תמיד היה מקרה
חירום. עשית את תפקידך במיומנות מעוררת הערכה כאילו את חברת כנסת כבר שנים רבות,
גם התגייסת למשימה החשובה ביותר, והיא לומר את מה שהוועדה לביקורת המדינה הייתה
צריכה לומר באותם צמתים שבהם היה מי שביקש לקעקע את מעמד מבקר המדינה. אני מודה לך
ומתנצלת שלא הגעתי יותר לשיבות שלך, שאני בטוחה שכולן היו מרתקות וחשובות.

אתה, חבר
הכנסת אורלב, אני מאוד שמחה שאתה נכנס לתפקיד. אבותינו בכנסת, יש בינינו כאלה
שכל-כך נחפזים למחות את מעשי ידיהם ולשנות את השיטה, עשו כמה דברים נבונים, ובהם,
למשל, ההחלטה שתקציב מבקר המדינה יהיה תקציב שלא משרד האוצר יוכל להטביע בו את
חותמו, או ההחלטה שראשות הוועדה לביקורת המדינה תהיה תמיד בידי האופוזיציה - אלה
החלטות חכמות מאוד שמסייעות לנו לעמוד בפרץ מפני גורמים שמתייחסים אל המדינה כאל
מחצב פרטי שלהם שהם יכולים לחצוב ממנו לטובת הונם האישי. מי שעושה את זה הוא ממש
כלפיד בעניין הזה, מבקר המדינה, כבוד השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, ואנו צריכים
לסייע לו בכך ככל יכולתנו.

אני מאחלת
לך הצלחה רבה, אני שמחה שאתה, פרלמנטר מנוסה, איש שלטון החוק, ישר דרך, תעמוד בראש
הוועדה הזאת.

אסתרינה טרטמן:

שלי החליפה אותי לפני שבועיים בשולחן זה כיושבת ראש הוועדה, ובהזדמנות
זאת אני רוצה להודות לך. היא יודעת לעשות את זה, למרות שהיא חברת כנסת חדשה.

יש לנו כאן גם יושבי ראש ועדות משנה, חברי הכנסת דותן ושנלר. הצטרפתי
לכמה מהסיורים של עמירה, אני חייבת לציין את עשייתה. תמשיכי כך, כל הכבוד. עתניאל,
אולי אבוא להתארח בוועדת המשנה שלך.

עמירה
דותן:

אני
מתנצלת על האיחור שלי - הייתי בערוץ הכנסת בפינה שעוקבת אחרי עבודתנו עם המפונים,
וחשבתי שלא יאה שאעזוב שם, לכן נכנסתי באיחור, ואני מתנצלת על כך.

כולם דיברו על האנרגיות ועל היכולות. אני רוצה לדבר על החום שלך ועל
הידידות, וזה הכי חשוב. אני מודה על ההזדמנות להכיר אותך באופן אישי, ולהמשיך
לקוות לעבודה משותפת.

זבולון,
אנו מכירים מלפני כמה שנים, עשינו עבודה אז מדהימה - קידמנו הרבה דברים שהיו אז לא
נורמטיביים, והיום כולם מסתכלים, כאילו כך נולדו הדברים. אני סמוכה ובטוחה ומצפה
לבעלות שלך על הוועדה הזו, כי יש לך הראייה שמעבר - הערכית, האכפתית, ואני מצפה
להמשיך. אני גם מקווה שתיתן לי הלאה את הרשות לעמוד בוועדת המשנה הזו, כי אני רוצה
לסיים אותה מה שיותר מהר ואנו מוכרחים לדחוף את העגלה הזאת.

זבולון
אורלב:

החלטה
מספר אחת היא שאת ממשיכה.

עמירה
דותן:

מילה
למבקר, שלמדתי לעמוד מקרוב על הדוחות ועל האנשים שבצוות, כי אני רואה אותם מלווים
את הוועדה.

מה שאני
רואה, לדאבוני הרב מאוד, בשונה מהתקופה שהייתי בקבלת החלטות, שאנשים הפכו להיות
ראש קטן, ובגלל שיש פחד מביקורת, מטעות - הרי כולנו טועים - נראה לי שחייבים
להחזיר עטרה ליושנה. אתמול אמרתי שהגיע הזמן לעשות שדולה לראש גדול. אין החלטות -
אין אחריות, אין אחריות - הכל נגמר, כמו שאנו רואים עם המפונים, שאף אחד לא מעיז
לעשות שום דבר לקדם את זה. חס וחלילה, איני רוצה לעשות דבר נגד החוק. עלינו להשכיל
לתת לאנשים את היכולת לפעול ולחזור למה שידענו לעשות, ונצטרך לעשות את זה יחד.
בהצלחה.

גדעון
סער:

אדוני
היושב ראש, אני מייצג כאן את סיעתי, שכן חבר הכנסת מיקי איתן, שהוא חבר הוועדה,
מציג במליאה הצעה דחופה בנושא חשוב. אני רוצה לשבח את
אסתרינה לא רק על המרץ, שמעתי גם מאנשים רבים שהתרשמו מעבודת ההכנה והלימוד שהייתה
עושה לקראת ישיבות הוועדה, וכל אחד שבקיא בחיים הפרלמנטריים ובמטלות הרבות שיש כאן
של חקיקה מבין את המשמעות. כך היו הדיונים - רציניים ומעמיקים.

זבולון
יהיה יושב ראש מצוין של הוועדה. הוא פרלמנטר מצוין. איני יודע לכמה חברי כנסת יש
ניסיון לעמוד בראשות ועדות כמוך. זאת ועדה שלישית שאתה יושב ראש שלה - חינוך, מדע
וזאת. יש לך הניסיון והגישה הערכית לנושאים הרלוונטיים. אני בטוח שתרים את קרנה של
הוועדה.

אני מבקש
לציין שנאבקנו לבצע חילופים לא מטעמים אישיים אלא בגלל הנוהג.

הבקשה
הראשונה שלי ממך כיושב ראש הוועדה היא לקיים ישיבה משותפת עם הוועדה לקידום מעמד האישה
לגבי הדוח האחרון של המבקר לגבי הטרדות מיניות בצה"ל, ואני רוצה גם לשבח את
מבקר המדינה. הוא נמצא בעין השערה, יש עליו התקפות, אך התרשמתי שהיחס שלו כלפי
התקפות הוא היחס הנכון. המבקר נבחר על ידי הכנסת - אמנם כנסת קודמת, אך הוא נבחר
על ידי הכנסת, יש לו גיבוי הכנסת להמשך עבודתו בתחומים שהם בגדר הסמכויות שניתנו
לו בחוק כדי להפוך את המדינה למתוקנת יותר.

זבולון
אורלב:

תודה רבה,
הישיבה נעולה.

הישיבה
ננעלה בשעה ‎16:00.

המיתוס של חג הסילבסטר כמנוע להפצת רוסופוביה ושנאת אחים

המיתוס של חג הסילבסטר כמנוע להפצת רוסופוביה ושנאת אחים

בהתקרב סוף השנה האזרחית 2006 שוב מוצפת רשת האינטרנט בכתבות על "חגיגות הסילבסטר" ובטוקבקים מלאי שנאה ליוצאי חבר העמים בסגנון "הביאו לכאן מיליון נוצרים" , "עליית גויים" , "רוסים חוגגים כריסמס" וכדומה .

מטרת מסמך זה היא לנפץ את המיתוסים הקיימים וגם אם אני לא אשכנע את כל הקוראים , לפחות שיידעו את מי ועל מה בדיוק הם מבקרים.

הקשר בין הסילבסטר הקדוש לראש השנה האזרחי

אין כל קשר ישיר בין ליל 31.12 – 01.01 לבין הסילבסטר הקדוש ( כפי שציינתי קודם – הוא קדוש רק לנוצרים הקתוליים ). קיימים יותר מאלף קדושים בכנסייה הקתולית וכל יום בלוח השנה מוקדש לקדוש אחר. היות ואין מספיק ימים בלוח השנה לכולם – קיים ליל כל הקדושים (Ogni Santi ) לכל אותם הקדושים שלא זכו ביום מיוחד . סילבסטר כן זכה ביום משלו הנחוג במקרה בתאריך 01.01 .

בכל הארצות הדוברות אנגלית , לרבות אירלנד הקתולית וארה"ב שבה יש מיעוט קתולי גדול , ליל 31.12 מכונה New Year’s Eve . השם שהשתרש בארץ , מסיבות כאלה ואחרות הוא חג הסילבסטר וכתוצאה – לחוגגי השנה האזרחית החדשה , בפרט ליוצאי חבר המדינות , הודבקו סטיגמות והופצו דעות קדומות.

כמעט לאיש מיוצאי חבר המדינות לא היה שמץ של מושג לגבי הסילבסטר הקדוש והקשר שלו לכאורה ללילה של 31.12 – 01.01 . הסטיגמה הודבקה לעולים בארץ , יש לציין שבלי כוונת זדון

מספר עובדות על החגים הנוצריים הסמוכים לראש השנה האזרחי :

25.12 – חג המולד בעולם המערבי , החוגגים הם הנוצרים הקתוליים והפרוטסטנטיים.
01.01 - ליל סילבסטר הקדוש. החג נחוג רק אצל הנוצרים הקתוליים.
07.01 – חג המולד בכנסיות המזרחיות , לרבות הכנסייה הרוסית הפראבוסלבית ( אורתודוכסית ).

לכותב שורות אלה לא ידוע על יוצאי חבר המדינות , בין אם יהודים או לא שחוגגים את 2 המועדים הראשונים . מעטים מקרב בני משפחות עולים שאינם יהודים המציינים את חג המולד בשביעי בינואר.

סטיגמה של עץ האשוח וסנטה קלאוס כסמלים נוצריים

קישוט עץ האשוח הנו מנהג פגאני שאין לו כל קשר לנצרות , אך אומץ על-ידה. יש לציין כי בברית המועצות היה נהוג לעטר את עץ האשוח בכוכב אדום ולא בצלב. ניתן בהחלט למתוח קו דמיון בין קישוט עץ האשוח לקישוט הסוכה – מנהג שהשתרש , אל אף שאין מצווה כזו.

סנטה קלאוס אכן היה קדוש נוצרי , אך לדמות הרוסית של "סבא כפור" ( Ded Moroz ) אין כל קשר לניקולאוס ( קלאוס ) הקדוש . דמות של שלגית ( Snegurochka ), נכדתו של סבא כפור , חסרה לחלוטין בעולם שאינו דובר רוסית.

מדוע בעולם מציינים את ראש השנה האזרחי בראשון לינואר

לוח השנה האזרחי המקובל בעולם הוא אותו לוח שנה , עם תיקונים קלים מן המאה ה-16 , שהיה קיים ברומא מאות שנים לפני הולדתו של ישו . רומאים חגגו מאות שנים את ראש השנה בראשון למארס ולאחר קבלת הנצרות העבירו את המועד סמוך לחג המולד ( כריסמס ). אגב ברוסיה , לפני הצאר פיוטר I , חגגו את השנה החדשה בראשון לספטמבר ורק לפני כשלוש מאות שנה הועבר המועד לראשון בינואר כדי ללכת יחד עם אירופה.

ציון ראש השנה האזרחי בברית המועצות

לאחר המהפכה הבולשביקית נאסר לחגוג את ראש השנה האזרחי כחג "בורגני". רק בשנת 1935 הותר לחגוג את החג. במשך כל השנים נותר זה החג היחיד בברית המועצות שהיה חסר סממנים אידיאולוגיים וזאת הסיבה שהיה אהוב כל-כך. זאת גם אחת הסיבות , מדוע יוצאי חבר העמים שומרים כמעט בקנאות על החג.

חג של העדה הרוסית ?

עדות רבות בישראל חוגגות מועדים שאינם נובעים ישירות מתורת ישראל , אך אינם סותרים את היהדות . יוצאי חבר המדינות נוהגים לציין , חוץ מראש השנה האזרחי , עוד 2 מועדים :

8 למרץ – יום האישה הבינלאומי
9 למאי – יום הנצחון על גרמניה הנאצית

2 המועדים הללו , ככל שחולף הדור , הולכים ומאבדים ממשמעותם . דווקא יום האישה הבינלאומי מצוין בישראל בשנים האחרונות גם בקרב אלה שאינם יוצאי חבר המדינות , אך אינו פופולארי. ראש השנה האזרחי נותר איפה המועד היחיד שמצוין ברמות כאלה ואחרות ע"י כמעט כל יוצאי חבר העמים.

סממני החג אצל יוצאי חבר העמים וירידה במשמעות החג בארץ

יש לציין , כי עם העלייה לארץ בכל זאת נפגעו או בוטלו חלק מן הסממנים המקובלים :
בניגוד לארצות הצפוניות , עץ אשוח אינו העץ היחיד המוריק במשך כל השנה.
האקלים שונה – אצל דוברי רוסית החג מזוהה עם השלג והכפור.
עקב אופי האקלים – נפגעה משמעותו של "סבא כפור" ושלגית.
אין קישוטי חוצות.
אין חופש בבית הספר ובמקומות עבודה.

אז איך בכל זאת מציינים דוברי רוסית את ראש השנה האזרחי ?
בקבוק שמפנייה
סלטי דגים וירקות
תכניות טלוויזיה איכותיות אל תוך הלילה

סיכום והמלצות

הנושא משמש מקור לחיכוכים במקומות שונים , הפצת דיעות קדומות שאין להן כמעט כל אחיזה במציאות , הסטיגמות זורעות מתח מיותר בין עדות ומנוצלות באופן ציני בידי חלק מפוליטיקאים.

מי שמתעקש לקרוא ליום הזה "חג הסילבסטר" – שיבושם לו , אך אין לקשור את הקדוש הקתולי לחגיגות ראש השנה האזרחי. בטח ובטח אין כל קשר בין חגיגות השנה החדשה לבין חג המולד ( כריסמס ) למעט הסמיכות בלוח השנה.

יש לפעול לקירוב לבבות ע"י הסברה
יש להפסיק להשתמש בשם סילבסטר ולהנהיג מונח עברי ליום זה.
יש להכריז על 1 בינואר כיום בחירה ומי שהמועד חשוב לו – ינצל את היום הזה.

Gabi Gazit עוכר ישראל

הערה חשובה : פוסט זה הוא דעתי האישית ואין זו דעתה של מפלגת ישראל ביתנו או
מי מחבריה !

אני מצרף כאן 2 כתבות על "פועלו" של השדרן גבי גזית שמביע את דעותיו הקיצוניות בפומבי ואיש אינו עוצר בעדו. להזכירכם - האיש מגיש תכנית מרכזית ברדיו ממלכתי שממומן ממיטב כספינו !

פורסם באתר אומדיה , אביא בתגובות גם טוקבקים :
http://www.omedia.co.il/Show_Article.asp?DynamicContentID=2329&MenuID=681


עוד זה מדבר
הוא הצהיר שהרייטינג חשוב בעיניו מאתיקה ודיוק עיתונאיים. כשעקרו את תושבי גוש קטיף, הגיב "הם רק עוברים דירה, מה יש?". מדוע ממשיכה רשות השידור להעסיק את גבי גזית הפרובוקטיבי והמגמתי?
חגית ריטרמן
כתבה זו פורסמה לראשונה בעיתון "בשבע" ומובאת כאן באדיבותם

הידיעה על החלטתו של מנכ"ל רשות השידור, מוטי שקלאר, להאריך את חוזה ההעסקה של שדרן הרדיו גבי גזית עוררה התקוממות. ארגונים ציבוריים פרסמו קול מחאה, ומאזינים החלו לשגר אל רשות השידור מכתבים, בניסיון להשפיע על ההחלטה. "אנו מבקשים להבהיר כי החוזה עצמו טרם חודש ונחתם, ונושא השכר טרם סוכם", הודיעה 'האגודה לזכות הציבור לדעת' שמובילה את המחאה על התנהלותו של גזית, "אל תרפו, המשיכו לשלוח מכתבים אל מר שקלאר".

להחלטתו של שקלאר קדמה פגישה עם השר הממונה על רשות השידור איתן כבל (עבודה), שהבהיר כי הוא תומך בהמשך העסקת גזית. לפני ההתערבות של כבל, פורסמה בעיתון 'הארץ' התבטאות שיוחסה ל"גורמים המקורבים לגזית" שהזכירה לשקלאר את מוצאו כמתנחל. אותם גורמים "תהו אם שקלאר, תושב ההתנחלות עפרה, מבקש ממניעים פוליטיים להביא לסיום עבודתו של גזית, שנתפש כבעל דעות שמאליות". ואם לא די באלה, גם ח"כ מגלי והבה ('קדימה'), סגן יו"ר הכנסת, הזדרז להביע את דעתו. במכתב לשקלאר כתב: "גזית אינו עובר את גבול הטעם הטוב ותמיד מקפיד לשמור על כבוד האדם באשר הוא... התוכנית שלו חשובה ומעניינת, מוּאזנת על-ידי רבים". מוּאזנת, אבל האם גם מאוזנת?
על מה בעצם מתקוממים המאזינים? למה גזית, המגיש את התוכנית 'הכול דיבורים' ברשת ב', מעורר כעס רב כל כך? על שולחנו של עמוס גורן, נציב פניות הציבור ברשות השידור, הצטברו תלונות של מאזינים לפיהן גזית מביע את דעותיו הפרטיות בשידור ציבורי ומדבר בגסות רוח. את רובן, אגב, מצא גורן מוצדקות. באחד ממכתבי התשובה אף הודה: "נוכח הבעייתיות של שידורי גבי גזית, כפי שהיא מתבטאת בגל תלונות מן הציבור, פניתי למנכ"ל רשות השידור ולמנהל קול ישראל לבדוק בדיקה מערכתית את שידורי גזית בכללם".
"הימין מתלונן נגדי"
בראיון שהעניק לאחרונה ל'ידיעות אחרונות' טען גזית: "כל מי שמתלוננים נגדי הם ימנים. כולם ימנים". לא בטוח אם הטענה הזאת מדויקת, אבל היא ודאי לא מפתיעה.
בין התלונות שנחתו על שולחנו של נציב פניות הציבור גורן יש למשל תלונה על כך שגזית ראיין באריכות את מזכ"ל תנועת השמאל הקיצוני 'שלום עכשיו' בנושא עקירת מאחזים מבלי שנתן פתחון פה לצד השני. אחריו רואיינה עו"ד טליה ששון, וגזית הצטרף אליה, כך כתב המתלונן, בתהייה מדוע שר הביטחון אינו עוקר מאחזים כפי שהמליצה בדו"ח לממשלה.
בתלונה אחרת קבלה מאזינה על כך שבדיון על מאבקם של חולי סרטן המעי הגס לכלול בסל התרופות תרופה שהם זקוקים לה, קשר גזית את מצוקתם להשקעת כספים ביש"ע. הוא טען שמגיעים אל התוכנית מכתבי מאזינים שבהם יש זעם על הבנייה ביש"ע, והוסיף: "בונים בתים, סוללים כבישים, בשטחים שעוד מעט נחזיר".
יכול להיות שבמקום לטעון 'רק הימין מתלונן', היה נכון יותר לשאול מי מספק לאותו ימין חומרים לתלונות. בכל אופן, אפילו אם נכון שאנשי ימין מתלוננים יותר, תלונות על גזית נשמעות גם בנושאים אחרים, לא פוליטיים, וגם מכאלה שלא חשודים כימנים.
העיתונאי בן כספית, למשל, מתח עליו ביקורת לאחר שראיין את ח"כ לשעבר איוב קרא ('ליכוד'). קרא דיבר על הצעת חוק להגבלת גיל ראש הממשלה לשבעים. איך היית מגיב, שאל גזית את קרא, אילו עלתה הצעה להגביל ח"כ דרוזי. קרא אמר שזו שאלה גזענית. וכך תיאר כספית את תגובתו: "גזית, בתוך חלקיק שנייה, איבד את האיזון שלו והתחיל לצרוח. זה היה מיצג אימים מחריד. צעקות, צרחות עד לב השמים, כולל דפיקות על השולחן, ברדיו הממלכתי, בפריים-טיים. 'אתה לא תגיד את זה, אני אסלק אותך משידור, תתבייש לך', צעק גזית במלוא גרונו, וחזר וצרח דקות ארוכות. אחר-כך התנצל".
חודשיים קודם לכן גם התנצל, לאחר שאמר על יו"ר הכנסת לשעבר "אם תגיד למישהו דן תיכון, הוא לא יידע מי זה". בימי הבחירות לכנסת אמר שרשימת האיחוד-הלאומי-מפד"ל היא "רשימה גזענית". אמר, ואחר-כך התנצל.
לאחרונה זכה גזית באות הצטיינות בתחום התקשורת מטעם עמותת אומ"ץ – אזרחים למען מִנהל תקין וצדק חברתי ומשפטי. בין הנימוקים שנמסרו בטקס נאמר כי גזית הוא "עיתונאי למופת, חף מרדיפת כבוד", "דובר אמיץ של חסרי הישע" וכי הוא נאבק למיצוי הדין עם עבריינים הפוגעים בחלשים ובמוגבלים.
עם הסעיף האחרון אפשר להסכים אם נזכרים בטיפולו בנושא קוּלת העונשים בפסקי-דין שניתנו על עבירות מין. אבל ליחסו כלפי נשים יש פן נוסף. עיתונאי מ'ידיעות אחרונות' אמר לפני כמה חודשים כי גזית מספק להם, למערכת, חומרים לביקורת רדיו בנושא זה באופן שוטף: "היום, למשל, הוא אמר למרואיינת 'את נשואה? תגידי לבעלך שאני מחבב אותך'. לטעמי זו הטרדה לכאורה, זה מביך".
מואזן, אך לא מאוזן
לפני כשנה וחצי, שלחה אגודת 'לדעת' מכתב למנהליו של גזית בקול ישראל, והודיעה כי בעקבות ריבוי תלונות המגיעות אליה ממאזינים, תנהל מעקב אחר גזית: "בקרב המאזינים נתפש המגיש כניטרלי, ומשום כך נתפשות השקפותיו האישיות כמייצגות הסכמה ציבורית גורפת ואף בון טון חברתי. להתנהלות מעין זו אין מקום בשידור הציבורי".
גזית לא נבהל. כשראיין את הרב ישראל רוזן, שקרא למתנגדי העקירה להפסיק את המאבק מכיוון שהמאבק כבר הוכרע, הכתיר אותו בתואר "אמיץ" ובירך אותו.
בימי העקירה, נשמע בשידור דיווח של הכתבת כרמלה מנשה, שנכנסה לבית במורג. מנשה תיארה את האווירה הקשה, וברקע נשמע קול בכיו של תינוק. גזית, שנשמע כעוּס עקב ניצול ילדים למטרות פוליטיות כביכול, הפסיק את הדיווח שלה. את התנהגותם של תושבי המושב קטיף בעקירה השווה לזו של חיות הספארי, ואף ציין שהוא מעדיף את זו של החיות.
לאחר העקירה קיים דיון בנושא תגובת הרבנים על פגיעה כביכול של מתנחלים בחיילי צה"ל. גזית הזכיר את פגישת הרב אלי סדן עם הרמטכ"ל חלוץ, ואמר כי האחרון בזבז מזמנו היקר כדי לקיים את הפגישה.
על רקע הדברים האלה קם באלול אשתקד ארגון 'אל"א – אזרחים לתקשורת אחרת', שמייסדיו הם יוסף רוסו ואביחי בוארון. "אנחנו צריכים להיאבק בחד-צדדיות בכל כלי התקשורת הציבוריים ולהימנע מקניית עיתונים שמתנכלים לנו", אומר רוסו, "אבל הקמנו את אל"א בעיקר בגלל גזית". באל"א מוסיפים כי "מי שחושב שחותמים אצלנו רק דתיים וחרדים טועה. קיבלנו אס-אמ-אסים, טלפונים ופקסים מחילונים שחתמו, וגם ביקשו שנצרף אותם לפעילות".
עד כה נאספו אלפי חתימות של מאזינים, שהודיעו כי יחרימו את כל שידורי רשת ב' עד להדחת גזית. את הרשימה הזאת, שממשיכה להתעבות, מתכוונים באל"א לשגר אל רשת ב' בשנית, הפעם לידי שקלאר, שלפני שנה עדיין לא שימש כמנכ"ל רשות השידור.
לגבֵּי גבִּי
ארכיוני העיתונות גדושים בביקורות על תוכניות רדיו וטלוויזיה שגזית הגיש, רובן אוהדות. חלק מהעיתונאים שכתבו עליו, לאורך הקריירה, עשו זאת במידה מופגנת של הערכה. חלקו לו שבחים על כישרונו, אבל גם לא נמנעו מלכתוב על כישלונות מקצועיים, על סגנונו הבוטה ועל קולגות שהפכו יריבים בשלל סכסוכים.
נדמה כי משך השנים רכש לו שם של מי שאינו חושש להישמע וולגרי ויוצר פרובוקציות, בין השאר על-ידי שיסוי צדדים נצים. הוא מאמין כנראה שהדרך לייצר רייטינג עוברת במחוז הסנסציות ("הצופה הישראלי... רוצה לראות דם וויכוחים בין המרואיינים באולפן", אמר בעבר לאחד השבועונים).
הוא הזמין למשל אדם שירד מהארץ, וניגח אותו למרות שזה הודיע כי בדעתו לשוב. חוזר בתשובה שהוזמן לאולפן יחד עם חוזר בשאלה הופתע בשידור כשהאחרון, גזית וח"כ רן כהן (מר"צ) התווכחו איתו, שלושה מול אחד, על תכניה של קלטת להחזרה בתשובה שאין לו קשר אליה. נתיבה בן-יהודה התעצבנה אצלו עד כדי כך שקמה ועזבה את האולפן באמצע השידור.
לא מזמן התעצבן גם ח"כ שלמה בניזרי (ש"ס) על גזית וכה אמר, בשידור: "יש שני סוגים של מראיינים: שנון ואינפנטיל. אתה זכית במידה השנייה של אינפנטיליות, שנונה אבל. אתה יושב ומכסח כל היום את כל האנשים במדינת ישראל וחושב את עצמך לחכם הגדול ביותר. באיזה זכות אתה עושה דברים כאלה לאנשים?... הייתי משנה את השם שלך מגזית לאמגזית, מבשל כל היום שטויות ולוקשים... אני ועוד רבבות מעם ישראל מזמן כבר נטשנוּ את התוכנית הדבילית שלך, שבדיוק מתאימה לאופי החנטרישי שלך. ואם אתה רוצה להגיב, אז אני נותן לך את זכות התגובה עכשיו".
מכתבי מחאה אל שקלאר
לפני כארבע שנים הורדה מלוח שידורי ערוץ 2 התוכנית 'הלילה עם גבי גזית' שגזית הגיש וישראל סגל ערך. בין שאר הסיבות, צוין בעיתוני התקופה כי גורמים בדירקטוריון החליטו כך "עקב נטייתה שמאלה וזיהויה הפוליטי המובהק".
באותם ימים היה שקלאר יו"ר הרשות השנייה, וגורם עלום שם בחברת החדשות אמר ל'מעריב' ש'הלילה' סומנה על-ידי שקלאר "מאז שודרה כתבת תחקיר מדויקת ומלאת עובדות", כלשונו, "על הפער בתקציבים בין ההתנחלויות לעיירות הפיתוח". שקלאר, בתגובה על הדברים, אמר אז כי הדירקטוריון הוא גוף עצמאי וכי הוא דווקא היה מאלה שדחפו לעליית התוכנית.
ב'לדעת' מקווים עדיין להשפיע על שקלאר. ואם ממנו לא תצמח הישועה, גם הם יסתייעו אולי בהנהלה. ארגון אל"א ממשיך לאסוף חתימות, ובינתיים נשלחים אל שקלאר עשרות מכתבי מחאה דחופים בנושא המשך העסקתו של גזית.


החמצתם את משפטי המחץ של גזית? אל דאגה, חיטטנו עבורכם בארכיונים וליקטנו מבחר מהם:

אבחנה
"אני רוצה תשומת לב" (ידיעות אחרונות, אלול תשס"ו)

נגד תקשורת עוינת
"האם כלי התקשורת מעלימים בכוונה את הסבל והשואה ההומניטארית בלבנון?" (מלחמת לבנון השנייה)

מילה שלו
"נתראה מחר, אם ירצה ה' וגם אם לא" (סיום תוכנית, סיוון תשס"ו)

הימין שולט במדינה
"מה היה דחוף לחיים רמון, שעוד לא חימם את מושב כסא שר המשפטים, עוד לא הספיק לעשות כמעט כלום, והנה הוא מזדרז ומעניק חנינה לאנשי הימין שהקימו את הרדיו הפיראטי?... כלומר הם כבר יכולים לבצע עבירות חדשות... אם זה לא היה ערוץ 7, אם זה היה ערוץ של חבורת נערים מאופקים, שהיו שמאלנים... שהיו מקימים תחנת רדיו והיו נשפטים, האם גם אז היו מזדרזים... להעניק חנינה ולקצץ את העונש?" (סיוון תשס"ו)

המלצה של ג. יפית. אופס, ג. גזית
"אם לא הייתי עובד ברדיו הממלכתי, הייתי קורא לכל זוג לא להתחתן ברבנות, אלא לנסוע לקפריסין" (ל"ג בעומר תשס"ו)

אם תרצו, אין זו הגדה
"זה לא נגמר הדבר הזה, זה ממש נורא" (על ההגדה לפסח. ערב פסח תשס"ו)

אם תרצו, זו אגדה
"היה נעים מאוד לשמוע אותך" (משבח מרואיין שלדבריו יציאת מצרים לא התרחשה כפי שכתוב בתורה. תוכנית מיוחדת לכבוד החג. ערב פסח תשס"ו)

אנחנו?
"אני בהחלט מקווה שתיבחרי, אנחנו זקוקים לאישה כמוך בכנסת ישראל" (לצביה גרינפילד מ'מר"צ', לפני הבחירות)

"אמר נבל בלִבו"
'לא הבנתי כמעט שום דבר, מלבד המילים 'אין א-לוהים'' (על מזמור נ"ג בתהילים שנתניהו קרא בכותל ביום הפריימריס בליכוד, טבת תשס"ו)

מי צריך משקפיים?
"נתניהו רואה טילים, ואני לא יודע איפה" (על האפשרות שעקירת גוש קטיף תביא לירי טילים על ישראל. אב תשס"ה)

כמה פשוט
"הם רק עוברים דירה, מה יש" (עקירת יהודי גוש קטיף, אב תשס"ה)

ושדרן שלא מכבד אתיקה עיתונאית?
"מדובר ברב שאינו מכבד את החלטות הכנסת והמדינה, שהוא הרב הראשי שלה" (על הרב הראשי שלמה עמאר שביקר בגוש קטיף וקרא לתושבים להתפלל לביטול רוע הגזירה. תמוז תשס"ה)

ובמי כן מותר לירות?
'חבל שהמחבל לא ידע שהאדם עליו ירה האמין בפשרה' (על רצח יהודי שהאמין במסירת שטחים לפלשתינאים. י"ז בתמוז תשס"ה)

גבי גסית
"למה המדינה מתנהגת כמו אומנת? ...ואומנת תמיד נתקלת בבעיות, כי הילד בוכה ועושה פיפי ומאוד קשה לטפל בו" (למנכ"ל משרד השיכון, בנושא תושבי גוש קטיף. אייר תשס"ה)

מופע האימה
"תגיד, המתפנים האלה הם האנשים הכי מסכנים במדינה? הכי אומללים? ...האם אין אוכלוסיות במדינה שיותר קשה להן? שיותר רעבות? שיותר אומללות? הורים שכולים? המתפנים האלה הם תמצית המסכנות של מדינת ישראל?" (למנכ"ל משרד השיכון, בנושא תושבי גוש קטיף. אייר תשס"ה)

הגדרת תכלית
"התפקיד של המדינה הוא לעזור למסכניה ולא לאלה שאינם מסכניה" (על ההצעה ליישב את תושבי גוש קטיף בניצן. אייר תשס"ה)

דאגה כנה
"בסופו של דבר, את החשבון הזה ישלמו הנכים, האלמנות, היתומים, הקשישים, המשפחות החד-הוריות ואנשים שצריכים תרופות" (על הצורך לשקם את תושבי גוש קטיף. אייר תשס"ה)

נעים לו
"כמה נעים לשמוע מתונים כמוך" (מחמאה לתושב פאת-שדה שבגוש קטיף שסיפר כי הוא עוזב מרצון. אדר ב' תשס"ה)

גזי גבית
"הגברת טרומבוזה", "הגברת טרובנילי", "הפסיכית" (לא מצליח לזכור את שמה של לריסה טרימבובלר. אדר א' תשס"ה)

אתיקה שמתיקה
"המילה רייטינג היא אחת המילים הלגיטימיות ביותר בעיניי. היא הרבה יותר לגיטימית מהמילה אתיקה עיתונאית, מהמילה דיוק, מהמילה הומאניות" (ידיעות אחרונות, יוני 1994)

משמאלי גבריאל
"זה נכון שאני מופיע דרך קבע בכל מיני התאגדויות של שמאלנים" (עיתון חדשות, ינואר 1988)

אה, באמת?
"בנושאי דתיים-חילונים אני לא נזהר" (עיתון חדשות, ינואר 1988)

מודע לכוחו
"הרבה אנשים רציניים באו ואמרו לי, למה שלא תרוץ לכנסת? יש לך היום 400 אלף איש שמאמינים לך, שמזדהים איתך. לפי כל החישובים הסטטיסטיים, זה כוח" (מעריב, אפריל 1987)

שיטת עבודה
"החלטתי ללכת על תוכנית שתרתק אליה קהל מאזינים גדול, ואת זה אפשר לעשות רק בתוכנית מרגיזה" (על תוכניתו "יש עניין" ברדיו. יומן השבוע, יולי 1983)

אוהב להרגיז? אתה?
איך קוממת עליך את מתנחלי הגדה? "הערתי הערה על ילדה שנפצעה מנתז ירייה של תושבים בקרית-ארבע. אני יודע מה אני עושה. אני במודע אומר דברים בשביל להרגיז" (העולם הזה, מאי 1983)

תסכול
"ברדיו, עד שאתה לא אומר איזה דבר נאצה לאומי, איש אינו מתרגש" (מעריב, אוקטובר 1982)


חגית ריטרמן (3/12/2006)

===================================================================

כתבה הבאה פורסמה במעריב NRG


הדוברים נגד גזית
דוברי הרשויות משחררים קיטור במייל: העבירו תכתובת הכוללת התבטאויות קשות נגד גבי גזית ואף הצעה להחרימו. גזית: "אני מרחם על כל האנשים ששמותיהם הוזכרו. מציע להם לעבור קורס דוברים חדש". דובר עיריית ת"א-יפו, הלל פרטוק: "ההשתלחות בגזית מיותרת והדוברים המוזכרים בידיעה יכולים לבוא בטענות רק אל עצמם"


עדכון אחרון : 5/12/2006 18:39
דוברי הרשויות המקומיות מעבירים ביניהם מכתבי שרשרת במייל נגד גבי גזית - מזהירים איש את רעהו מפניו ומציעים להחרימו. באחד המיילים אף נכתב בכותרת: "חברים, הישמרו מגבי החייכן".ביום שישי בשעות אחר הצהרים הועברה שרשרת ההתכתבויות הכוללת התבטאויות חריפות נגד גזית. התכתובת הועברה במייל בין דובריהן של רשויות מקומיות ביניהם דובר עיריית רמת גן, דובר מרכז השלטון המקומי ודובר בנק לאומי. עוד במכותבים לשרשרת המיילים היו דובר עיריית תל אביב - יפו, דובר עיריית רמת גן, דובר עיריית נתניה ורבים נוספים.את יריית הפתיחה במייל סיפק דובר בנק לאומי (ודובר מרכז השלטון המקומי לשעבר), אבירם כהן, המתייחס לחשיפה של גזית כי בנק לאומי מקליט את המתקשרים אליו ללא ידיעתם. לאחר שסיפר על נוהל ההקלטות ראיין השדר את עורכת הדין, שירה דונביץ, אשר גינתה את בנק לאומי על דרך פעולתו. לדברי
כהן, השדר עיוות את העובדות ואף עשה בו "לינץ' בשידור" כהגדרתו.לאחר שפירט את מעשיו של גזית כותב כהן: "סיפרתי לכם זאת כדי להזהיר אתכם. מאחורי החייכן מהכספת מסתתר אדם מניפולטיבי...לעתיד, אני ממליץ לכם לעשות מה שאני מתכוון לעשות כשאשמע שיחת טלפון מתכניתו- לטרוק את הטלפון"... אחרי הכל גם אתם עלולים להיתקל באיש הזה, גבי גזית, שהוא מה'אובייקטיבים' וה'הגונים' ביותר במקצוע".לפנייתו של כהן משיב דובר עיריית רמת גן, ממי פאר: "גם לי קרה מקרה לפני כחצי שנה עם גזית שהעז להשתלח בעיריית רמת גן בשידור חי ואף לגחך על תגובה שקיבל ממני. מאחר ואני לא מוותר על קטנה כגדולה לעולם, ביקשתי את התמליל וכבר למחרת, ככה בתמימות, דרשתי לעלות לשידור ולהגיב...במהלך השיחה הוא התנצל בפני בשידור חי על מה שעשה וזה מזלו אחרת, להבדיל ממך, היה מקבל תוך יומיים תביעת דיבה".
פרטוק מגן על גזית
עו"ד מוטי דנוס, דובר מרכז השלטון המקומי, כותב אל אבירם כהן: "מזה זמן שאני סולד מהצדקנות המזויפת של התכנית. אבל דעתי עם ממי, אסור להבליג. לפני יומיים הוא הקריא שמות של 70 רשויות שלא שילמו כביכול שכר לעובדים...אבל מה לעשות שהיא לא הייתה מעודכנת...בסוף ההקראה הוא אמר שזו רשימה של פושעים...באותו שידור ממש הוא כבר התנצל בפני שלוש רשויות שבטעות נכללו ברשימה...אבל אני לוקח את זה צעד קדימה"."תעלה הצעה בהנהלת איגוד הדוברים להחרים את תכניתו של גבי גזית", מציע דנוס לממי פאר, "... אתה יכול לפרט על כל העוולות שלו בהצעה, על עמוד שלם, בניסוח שיגרום לו 'להצטער על היום', ונוציא אותה לתקשורת. עצם הדיון בהצעה יהיה אייטם".דנוס מסכם: "איגוד של 256 דוברי רשויות שמתכנסים לדון בהכפשות של האיש הזה זה לא פשוט, ברור שזה יעשה לו טוב, אבל בסופו של דבר, אנחנו בעיקר רוצים להעלות לדיון את דרך התנהגות האנטי עיתונאית שלו ולא ממש להחרימו". גבי גזית אמר ל- nrg מעריב כי כל המופיע בתכתובת הדוברים הוא פרי הזיותיהם והוסיף: "אני מרחם על כל האנשים ששמותיהם הוזכרו על ידך ובהזדמנות זו אני מציע להם לעבור קורס דוברים חדש כדי שיתחילו להיות דוברים מקצועיים ולא שופרות חלולים התוקעים את תגובותיהם של אדוניהם כדי לרצותיהם". "אם הדוברים האלה סבורים שאני עיתונאי לא מקצועי", מוסיף גזית, "מדוע הזמינו אותי אחר כבוד להיות המרצה האורח בכנס דוברים שקיימו? לוח הזמנים העמוס מנע ממני להופיע".עו"ד מוטי דנוס, דובר מרכז השלטון המקומי, סרב להתייחס לדברים.ממי פאר, דובר עיריית רמת גן, סרב אף הוא להתייחס לתוכן התכתובת אך ציין:" הדברים נכתבו במסגרת התייעצות בין דוברים ולא על מנת שיסקרו בערוץ תקשורת כלשהו, בהתאם לכך הם גם נוסחו". את תגובתו של אבירם כהן, דובר בנק לאומי, לא ניתן היה להשיג.דובר עיריית תל-אביב-יפו, הלל פרטוק, יוצא להגנתו של גזית ונגד דבריהם של עמיתיו: "ההשתלחות בגזית מיותרת והדוברים המוזכרים בידיעה יכולים לבוא בטענות רק אל עצמם ואל דרך טיפולם במקרים המתוארים. ראוי היה שיבדקו את פעולותיהם לפני שהם מפנים אצבע מאשימה"."על סמך היכרותי המקצועית עם גזית, מוסיף פרטוק, "אני יכול להעיד כי תכניתו פתוחה לעסוק באייטמים רק בשל חשיבותם הציבורית גם אם אינם פיקנטים, ונזכיר לדוברי הרשויות המקומיות שרוב העניינים בהם הם עוסקים הם בעלי חשיבות ציבורית ולא בדיוק עומדים בראש סדר העדיפות הלאומי. בכל האייטמים שגזית עסק בהם ונגעו לעיריית תל-אביב-יפו, גם במקרים בהם 'חטפנו' ממנו, תמיד נהג במקצועיות ובאובייקטיביות ואפשר לעירייה להגיב ולתקן. כדובר רשות מקומית אני מברך על קיומה של במה זו". "ועצה אחת לסיום: לא בושה להתנצל ולהגיד 'טעינו'" מסכם פרטוק, "מעבר לקלישאה שרק מי שעושה טועה, כל אחד מבין שבעבודה מסוג זה יש טעויות מידי יום תפקידה של התקשורת היא לחשוף את הטעויות ותפקידנו לתקן ובמידת הצורך אף להתנצל". פרסום ראשון : 5/12/2006 13:50

===================================================================

אני אדאג להעתיק את כל הטוקבקים בתגובות לפוסט זה , כדי לא להעמיס.

Flowers outside and inside my house

MK Estherina Tartman ח"כ אסתרינה טרטמן

זכויות היוצרים של הכתבות שייכים לעיתון "הד הגבעה" , המקומון של גבעת זאב והסביבה

Avigdor Liberman - Israel is our home !

מסודרים מאחורי אביגדור ליברמן
יום שישי, 27 באוקטובר 2006, 16:10 מאת: מירון רפופורט, הארץ

אביגדור ליברמן. דואג לטפל בבעיות צנרת (יחצ)
20 המנדטים ש"ישראל ביתנו" מקבלת בסקרים הם לא מצב רוח חולף. זאת המפלגה הכי מאורגנת ומרושתת שקיימת היום בישראל
א' זוכר עד עכשיו את כנס הבחירות שהוא אירגן לאביגדור ליברמן באחת הערים בצפון. ליברמן נכנס לאולם, כולם מחאו כפיים, והוא התיישב במקומו על הבמה. א', שהיה רכז אזורי של מפלגתו של ליברמן בבחירות, ניגש אל המנהיג האחד והיחיד, הנערץ. "כמה אנשים הגיעו?" שאל אותו ליברמן. "300 איש", אמר א' בגאווה. "לא נכון, יש מקסימום 200, ספרתי", ענה לו ליברמן. א' התפנה לספור. ליברמן צדק. "אני לא מצליח להבין איך הוא הספיק לספור בדרך מהדלת עד לבמה, אבל זה הדבר היחיד שעיניין אותו. לא מי הגיע, אלא כמה. ככה הוא". א' הוא מעריץ מושבע. אבל לא רק מעריצים, לא רק חברי כנסת ואנשי מנגנון מיושבים, אלא אפילו מתנגדים נחרצים מסכימים כי ישראל ביתנו, המפלגה שהחליקה השבוע לקואליציה, היא המפלגה הכי מאורגנת ומרושתת שקיימת היום בישראל. "אני מכיר את ליברמן הרבה שנים, הוא איש ארגון מעולה, המפלגה שלו מאורגנת באופן יוצא מהכלל", אומר אלכס טנצר, פעיל חברתי ותיק ברחוב הרוסי ומי שמנסה להקים היום מערך מתחרה למפלגתו של ליברמן במפלגת הגמלאים. "המאבק שלו הוא עכשיו נגד ביבי, אבל הוא הרבה יותר מאורגן מהליכוד, שלא לדבר על מפלגת העבודה". לפני שעבד אצל ליברמן, א', שאינו ממוצא רוסי, עבד במפלגות אחרות. אבל מה שהוא פגש שם לא דומה למה שפגש אצל ליברמן. "במפד"ל, בש"ס או בליכוד רושמים מתפקדים לפי משפחות: משפחה זו וזו מרחוב זה וזה התפקדה אצלנו", הוא מספר, "ליברמן רצה שהרישום יהיה אישי: איציק או משה או סרגיי. הוא ידע בדיוק כמה אנשים יש לו בכל סניף. בכנסים אנשים באים ונותנים לו פתקים בנוסח 'ברחוב שלי יש בעיה בצנרת'. ליברמן נותן לאנשים שלו לטפל בפתקים האלה. ש"ס עושה את הדברים האלה כסיסמה. אבל אם למישהו בש"ס יש בעיה, אין סיכוי שהוא יגיע לאלי ישי. אצל איווט הוא יגיע".
תוכנית פעולה מגובשת

ליה שמטוב. אצלינו כאילו מחר הולכים לבחירות (יח"צ)
לא מדובר כאן בעניין אישי. בין אם ליברמן הוא ציניקן שלא מתעניין במצוקות של הזולת אלא רק בכוח שהזולת יכול להעניק לו בקלפי, כפי שאומרים יריביו, ובין אם מדובר בדאגה אמיתית לאנשים וברצון לעזור להם, כפי שאומרים אנשיו - ברור שמדובר כאן בתוכנית פעולה מגובשת. ישראל ביתנו, מספרת המנכ"לית פאינה בירנבאום, חילקה את ישראל לתשעה מרחבים, שבהם פועלים כ-50 סניפים, המגיעים בערים מסוימות עד רמת הרובע ויוצרים "קשר הדוק מאוד בכל הרמות המנוהל כולו על ידי המפלגה". "אני בפוליטיקה מאז 1992", מספרת ח"כ ליה שמטוב, מספר 11 ברשימת ישראל ביתנו. "הייתי בליכוד, עבדתי בהרבה מערכת בחירות, גם אצל נתניהו, וראיתי איך הליכוד עובד. הם עובדים חודשיים לפני הבחירות, פותחים את הסניף. אנחנו בישראל ביתנו עובדים כל הזמן. אצלנו כאילו מחר הולכים לבחירות". קחו לדוגמה את העניין המוניציפלי. שמטוב, שלפני בחירתה לכנסת הנוכחית שימשה סגנית ראש עיריית נצרת עילית מטעם ישראל ביתנו, חברה בפורום המוניציפלי של המפלגה. ישראל ביתנו מרושתת היטב בשלטון המקומי. היא ירשה חלק מהמנגנון שהשאירה אחריה ישראל בעלייה, עליה השלום, ויש לה היום שלושה ראשי ערים, 26 סגני ראשי עיר וכמעט 100 חברי מועצה. הפורום מתכנס פעם בחודש, מספרת שמטוב, בראשותו של ליברמן עצמו. "עוד מעט יש בחירות, אנחנו מזמנים את ראשי הסניפים והמחוזות, מחליטים איפה נתמודד על ראשות העיר, איפה נעשה קואליציות ועם מי", היא אומרת. ה"עוד מעט בחירות", ששמטוב מדברת עליהן, יתרחשו עוד שנתיים. אבל ליברמן כבר מוכן.
פרושים טוב על המפה

ישיבת ישראל ביתנו בשדרות (יח"צ)
מבט על תוצאות הבחירות מראה שישראל ביתנו פרושה יפה על פני המפה. ביותר מעשר ערים היא הגיעה למקום הראשון. בנצרת עילית, עירה של שמטוב, היא קיבלה יותר מ-33% מהקולות. בערים גדולות כמו אשדוד או באר שבע היא קיבלה כ-20%. אבל ברוב הערים קשה לראות שלטים עם הכתובת "סניף ישראל ביתנו". "אנחנו לא מאמינים בסניפי נדל"ן כמו הליכוד או העבודה או סניף ישראל בעלייה בכפר ירכא, שמעולם לא נפתח אבל השלט שלו קיים", אומרת המנכ"לית קירשנבאום, מינוי אישי של ליברמן. "סניפים עולים כסף: שכירות, שכר לאנשים שמחזיקים אותם. אצלנו הסניפים מתנהלים בעצם מהבתים של הפעילים או מהמשרדים שלהם במועצה המקומית". בכמה ערים, מספרת קירשנבאום, מקיימת המפלגה "מעין פרלמנט" שבו יושבים נציגי המפלגה לצד מצביעים מהשטח ודנים בעניינים המציקים להם. "כל אחד חושב שהדשא שלו יותר ירוק, אבל אני חושבת שאנחנו מנוהלים טוב יותר ממפלגות אחרות", אומרת קירשנבאום. "אין לנו עיר שיש בה שני סניפים שרבים אחד עם השני כמו שיש במפלגות אחרות. כולם עובדים לפי ההכוונה של ראש המפלגה. אצלנו יש יותר שקט, יותר אחדות. כואב לי הלב כשאני רואה את המלחמות הפנימיות במפלגות אחרות. זה לא מביא תועלת לאף אחד. עכשיו הזמן להתאחד". הסיבה לכך שבישראל ביתנו אין מריבות אינה תלויה, כנראה, דווקא באופיים הנוח של חבריה. היא תלויה בראש ובראשונה בשלטון היחיד המוחלט של היו"ר הנערץ ליברמן. "אין דבר כזה שמישהו בישראל ביתנו יוציא מלה מהפה בלי לקבל את האישור של איווט", אומר אדם שהיה פעיל במפלגה, "כולם מבינים שאם הם ידברו, הם לא יהיו שם. ליברמן ביקש רק תיק אחד. בכל מפלגה אחרת היו מתקוממים נגדו, פה אף אחד לא צייץ". "בישראל ביתנו אין ויכוח, כולם מדברים בקול אחד", מוסיף טנצר, יריב של ליברמן, "מי שמתווכח, מוצא את עצמו בחוץ. הציבור אוהב את זה. נמאס לאנשים מהסכסוכים הפנימיים". לא פלא שהתנהגות הזו מזכירה לפעילה ברחוב הרוסי, שאיננה שייכת לישראל ביתנו, את ההתנהגות של המפלגה הקומוניסטית.
מפלגה עם ראש

"מה שאיווט אומר, זה מה שקורה" (ערוץ 10)
"זו מפלגה שיש לה ראש", אומר אלכס אטרמן, איש היי-טק ופובליציסט רוסי, "מה שאיווט אומר, זה מה שקורה. הוא נותן פקודות לח"כים, הוא מרשה להם למנות רק עוזר פרלמנטרי אחד. את העוזר השני הוא ממנה בעצמו. ח"כ מישראל ביתנו יכול להגיד לך: מצטער, אני צריך לבטל את הפגישה אתך, כי איווט אמר לי לנסוע צפונה". דבריה של שמטוב על העבודה הפרלמנטרית של סיעת ישראל ביתנו אינם רחוקים מהתמונה שמצייר אטרמן. "פעם בשבוע כל ח"כ מדווח על הפעילות שלו. מדי חודש אנחנו מגישים דו"ח פעילות והוא מתפרסם באתר שלנו". ליברמן, מספרים אנשים שעבדו ועובדים אתו, יודע איך לתגמל את הפעילים שלו: דואג לקדם אותם, לתת להם ג'ובים. פעיל אחד מספר כי כשהיה חסר כסף ב"קופה הקטנה" בזמן מערכת הבחירות, ליברמן הוציא את הארנק שלו ונתן לו 4,000 שקל מכספו האישי. אירוע כזה קונה נאמנות להרבה זמן. חברות, אומרים אנשיו, היא במקום גבוה אצל ליברמן. "ביבי עזב את החברים שלו, איווט לא", אומר דימיטרי אפשטיין, סגן ראש עיריית נהריה מטעם ישראל ביתנו, "הוא סיפר לנו שבבחירות ב-99' אמרו לו שאם הוא יתקיף את ש"ס, הוא יקבל עוד שניים-שלושה מנדטים, אבל הוא לא היה מוכן לתקוף את אריה דרעי, כי הוא חבר שלו". מעבר לקשר ההדוק עם הפעילים, ליברמן מטפח את הקשר עם הציבור. קודם כל עם הציבור הרוסי, אבל לא רק. קירשנבאום מסבירה שדרך הרשת המוניציפלית של המפלגה מגיעים לסיעה בכנסת נושאים רבים שמציקים לציבור: אלכוהול וסמים אצל בני הנוער, גובה אגרות השמירה בבתי הספר, מחירי הארנונה. ישראל ביתנו מפעילה גם לשכת פניות ציבור, שאפילו טנצר - שמנסה להקים לשכה נגדית במפלגת הגמלאים - חושב שהיא חזקה מאוד. מהלשכה מנתבים את הפניות לח"כים המתאימים והם צריכים לדווח מה עשו אתן. "לבוחר רוסי אתה לא אומר בכמה הגדלת את תקציב משרד השיכון, אלא איזו תוספת הוא קיבל להחזר המשכנתה שלו", אומר טנצר, "ברחוב הרוסי מודדים פוליטיקאי לפי כמה שהוא עוזר לך באופן אישי". וליברמן, מודה טנצר, עוזר. "שמעת על מישהו שאמר לך: איווט הבטיח לי ולא קיים?" שואל אפשטיין.
שותפים למאבקים חברתיים רבים

הפעילות הזו מזכירה את ש"ס, אבל בישראל ביתנו דוחים בתוקף את ההשוואה. אנחנו לא מפלגה סקטוריאלית, אומרים שם. לפחות 50% מהפניות, הם טוענים, לא באות מהציבור הרוסי. לדוגמה הם מביאים את הפעילות הענפה של ישראל ביתנו בזמן מלחמת לבנון השנייה. "עד כמה שאני יודע, היינו המפלגה היחידה שהקימה מטה חירום", מספר דוד גודובסקי, ראש מטה הארגון במפלגה. "היו ארגונים התנדבותיים שפעלו, אבל לא מפלגות. היה לנו מטה בירושלים שעבד 24 שעות ביממה, ומטה קדמי לאספקת עזרה. היה לנו קל, כי ניצלנו את הרשת שלנו ברשויות המקומיות". ליברמן ניצח אישית על המבצע הזה. הוא חילק את הח"כים לגזרות, הורה להם לנסוע צפונה והגיע בעצמו מפעם לפעם. אדם שהיה מעורב בעבודות העמותות בצפון מספר כי היה מחיר לתמיכה הזו. "באחת הערים בצפון, סגן ראש העיר מטעם ישראל ביתנו לקח את חבילות המזון הסיוע וחילק אותן רק למי שהיה רשום לו ברשימות כמצביע של המפלגה", אומר אותו פעיל, "אם הוא ראה בית שלא הופיע ברשימות, הבית הזה לא קיבל". "שמעתי את הטענות האלה", מגיב גודובסקי, "לא היה ולא נברא. בעיר הזו סגן ראש העיר חילק 10,000 מנות והיו לנו שם רק 3,000 מצביעים. לא הסתכלנו מי הצביע לטובת מי". ובכל זאת, הרווח הפוליטי ברור. "מה שעשינו במלחמה ייתן לנו תוצאות פוליטיות", אומר אפשטיין, "אני כבר מרגיש את זה". הפעילות הזו מסבירה אולי את אחד הפרדוקסים המוזרים שאנשי הארגונים החברתיים נתקלו בהם. ישראל ביתנו, שההתייחסות היחידה אצלה במצע לעניינים כלכליים מדברת על נפלאות ההפרטה והיוזמה החופשית, נהפכה לשותפה למאבקים חברתיים רבים. בראש ובראשונה במאבק נגד תוכנית ויסקונסין, אבל גם במאבק נגד אנטנות סלולריות או למען זכויות עובדי קבלן, ששמטוב מכינה הצעת חוק לשיפור מצבם. "בעניין ויסקונסין פנינו לאנשים שאמורים להיות 'בראש שלנו', לח"כים מהעבודה וממרצ, אבל הם לא זזו", מספרת פעילה בכירה באחד הארגונים החברתיים, שמעידה כי הבטן שלה מתהפכת למשמע הידיעה שליברמן מצטרף לממשלה, "בישראל ביתנו התגייסו. יורי שטרן ושמטוב הובילו את המאבק הפרלמנטרי נגד ויסקונסין. זה התחיל אצלם ממקום מאוד סקטוריאלי, כי חלק גדול מנפגעי התוכנית הם עולים, אבל זה נהפך לעניין עקרוני. שטרן היה הכי בוטה במאבק שלו נגד התוכנית".
אווירה של הסתגרות

תוכנית ויסקונסין בנצרת (סוכנות ג'יני)
גודובסקי מסיר כל חשש כאילו ישראל ביתנו הפכה, רחמנא ליצלן, למפלגה סוציאליסטית. "ויסקונסין זה נטו סוציאליזם, ולכן אנחנו מתנגדים לוויסקונסין", מרגיע גודובסקי, "זה נטו סוציאליזם לשלוח אנשים לסלול כבישים. הפרטה זה בסדר, בוא נפריט את חברת החשמל, אבל ויסקונסין לא יוצרת עבודה חוץ מלפקידים שבכל מקרה היתה להם עבודה". שמטוב משוכנעת שתוכנית ויסקונסין רעה ו"פוגעת במסכנים", אבל גם היא אינה מסתירה את השיקול האלקטורלי. רוב נפגעי ויסקונסין הם עולים חדשים, אומרים בישראל ביתנו, והנושא לא יורד מסדר היום של התקשורת הרוסית. ליברמן מתגאה בהפרטת אל-על והתחבורה הציבורית בזמן שהיה שר התחבורה, אבל אין לו כנראה סיבה להתנגד למאבק נגד הפרטת שירות התעסוקה כאשר ההפרטה הזו פוגעת ישירות בציבור "שלו". הגישה הזו מסבירה אולי גם את גבולות הגזרה שקבעה לעצמה ישראל ביתנו במאבק נגד ויסקונסין. "כשהיה סיור של ישראל ביתנו לנצרת עילית, הציעו להם לרדת לנצרת הערבית, שם המצב של נפגעי ויסקונסין חמור יותר", מספרת אותה פעילה חברתית שהתפעלה מהתגייסותם של שטרן ושמטוב לטובת העניין, "אבל הם סירבו בנימוס. זה לא עניין אותם". "בנצרת האוכלוסייה אחרת לגמרי", מסבירה שמטוב, "זו לא אותה השכלה, לא אותה מנטליות, אלה אנשים אחרים לגמרי. יש לנו בעיה בנצרת עילית. היא נוסדה כעיר יהודית, אבל איכות החיים שם היא לא כמו בנצרת עילית, והערבים מעדיפים לגור אצלנו. לא פעם פניתי לתושבי העיר ואמרתי להם שיחשבו טוב טוב לפני שהם מוכרים את הדירות שלהם. זו לא גזענות, אבל כל אחד צריך לחיות במקום שלו". משהו מאווירת ההסתגרות הזו אפשר לשמוע גם בדבריו של אפשטיין. רק שאצלו היא מופנית לאו דווקא נגד ערבים. בישראל ביתנו לא פועלים כמו במפלגה של אלי ישי, הוא מסביר, משום ש"בש"ס השאיפות אחרות. ההשכלה אחרת, מספר הילדים אחר, להורים אין השכלה והם עובדים כדי לתת לילדים שלהם יותר ממה שהיה להם". הקהילה הרוסית, סבור אפשטיין, יכולה לשנות את המנטליות המקומית.
רוצה להיות ראש ממשלה

רוצה להפוך למנהיג לאומי, לא סקטוריאלי , לא רוסי
אבל בינתיים, ליברמן דוהר קדימה עם מה שיש. לפעילים הכיוון ברור. "איווט חותר להיות ראש ממשלה, הוא לא ישקוט ולא ינוח עד שהוא יגיע לשם", אומר אדם שעבד אתו. "לאנשים שלו הוא תמיד אומר: אנחנו רצים מרתון". ליברמן רוצה להפוך למנהיג לאומי, לא סקטוריאלי, לא רוסי. לפי טנצר, הצעד הזה של ליברמן הוא ההימור הגדול של חייו. כרגע, טנצר מעריך כי הארגון המצוין של ליברמן והעובדה שהוא נמצא לבד ברחוב הרוסי, מבטיחים לו את רוב קולות הבוחרים הרוסים, יותר מ-20% מכלל המצביעים. אבל הבוחרים הרוסים הם הפכפכים, אין להם נאמנות פוליטית, וייתכן שבעיות הדיור ייראו להם יותר חשובות מהאיום האיראני, ואז הם יברחו מליברמן למישהו אחר. "ליברמן מרגיש את החולשה הכללית של המערכת הפוליטית", אומר טנצר, "והוא אומר לעצמו שכשהמערכת תתמוטט, הוא יוכל להגיד: אני היחיד שיכול להציל אותה. הוא חושב שהקרב שלו יהיה מול ביבי ולכן הוא מכוון אליו את האש. בקרב כזה, היכולת הארגונית של ליברמן תעזור לו מאוד, כי בכל מקרה יהיה לו ארגון יותר חזק מאשר לליכוד. אבל ארגון זה לא הכל, הוא לא מבטיח לו את הניצחון".

אסתרינה טרטמן - ח"כית משלנו

הכתבה פורסמה בחודש אוגוסט 2006 במקומון "הד הגבעה" המופץ בגבעת זאב ויישובי הסביבה

The power of the Nature

The rescue of a Sycomore fig + link in Hebrew

There is a construction of highway near Tel-Aviv. But there was an ancient Sycomore fig tree ( the best interpretation in English for the hebrew name Etz Ha-Shikma , this type of a tree already mentioned in Bible , for example in the book of the prophet Amos ).

So there was a need to organize a rescue and the mission was completed successfully.



I put the post in order to show our respect for the nature .

Link for the hebrew article :
http://news.walla.co.il/?w=//927379

Avigdor Liberman , the next PM of Israel.

Avigdor Liberman , the next PM of Israel.
אביגדור ליברמן , ראש הממשלה הבא של מדינת ישראל.







The reason for me to put this post is that somebody started to put talkbacs using my surname. While my name is quite common , the surname is rare , and that guy expresses opinions opposite to me. So here comes the post to show my real favorite politician.

A good article from a Lebanese journalist

copied as is from the URL http://www.menapress.com/article.php?sid=1479


The most hypocritical people on earth (info # 033007/6 EV) © Metula News AgencySunday 30 July [21:23:00 BST]
By Michael Béhé in Beirut




Translated from the French by Llewellyn Brown

Ména will continue to inform its readers of the evolution of the situation, by way of continuous official statements on this site for the minor developments, and by emailing “breaking news” to its subscribers, in the case of major events.

The politicians, journalists and intellectuals of Lebanon have, of late, been experiencing the shock of their lives. They knew full well that Hezbollah had created an independent state in our country, a state including all the ministers and parallel institutions, duplicating those of Lebanon. What they did not know – and are discovering with this war, and what has petrified them with surprise and terror – is the extent of this phagocytosis.

In fact, our country had become an extension of Iran, and our so-called political power also served as a political and military cover for the Islamists of Teheran. We suddenly discovered that Teheran had stocked more than 12,000 missiles, of all types and calibers, on our territory and that they had patiently, systematically, organized a suppletive force, with the help of the Syrians, that took over, day after day, all the rooms in the House of Lebanon. Just imagine it : we stock ground-to-ground missiles, Zilzals, on our territory and that the firing of such devices without our knowledge, has the power to spark a regional strategic conflict and, potentially, bring about the annihilation of Lebanon.

We knew that Iran, by means of Hezbollah, was building a veritable Maginot line in the south but it was the pictures of Maroun el-Ras and Bint J’bail that revealed to us the magnitude of these constructions. This amplitude made us understand several things at once : that we were no longer masters of our destiny. That we do not possess the most basic means necessary to reverse the course of this state of things and that those who turned our country into an outpost of their islamic doctrine’s combat against Israel did not have the slightest intention of willingly giving up their hold over us.

The national salvation discussions that concerned the application of Resolution 1559 and which included most of the Lebanese political movements were simply for show. Iran and Syria had not invested billions of dollars on militarizing Lebanon in order to wage their war, simply to give in to the desire of the Lebanese and the international community for them to pack up their hardware and set it up back home.

And then, the indecision, the cowardice, the division and the irresponsible behavior of our leaders are such that they had no effort to make to show their talent. No need to engage a wrestling match with the other political components of the Land of Cedars. The latter showed themselves – and continue to show themselves – to be inconsistent.

Of course, our army, reshaped over the years by the Syrian occupier so it could no longer fulfill its role as protector of the nation, did not have the capacity to tackle the militamen of the Hezb [hezb-Allah : the party of Allah. Translator’s note]. Our army whom it is more dangerous to call upon – because of the explosive equilibrium that constitutes each of its brigades – than to shut up behind locked doors in its barracks. A force that is still largely loyal to its former foreign masters, to the point of being uncontrollable ; to the point of having collaborated with the Iranians to put OUR coastal radar stations at the disposal of their missiles, that almost sunk an Israeli boat off the shores of Beirut. As for the non-Hezbollah elements in the government, they knew nothing of the existence of land-to-sea missiles on our territory… That caused the totally justified destruction of all OUR radar stations by the Hebrews’ army. And even then we are getting off lightly in these goings-on.

It is easy now to whine and gripe, and to play the hypocritical role of victims. We know full well how to get others to pity us and to claim that we are never responsible for the horrors that regularly occur on our soil. Of course, that is nothing but rubbish! The Security Council’s Resolution 1559 – that demanded that OUR government deploy OUR army on OUR sovereign territory, along OUR international border with Israel and that it disarm all the militia on OUR land – was voted on 2 September 2004.

We had two years to put implement this resolution and thus guarantee a peaceful future to our children but we did strictly nothing. Our greatest crime – which was not the only one! – was not that we did not succeed but that we did not attempt or undertake anything. And that was the fault of none else than the pathetic Lebanese politicians.

Our government, from the very moment the Syrian occupier left, let ships and truckloads of arms pour into our country. Without even bothering to look at their cargo. They jeopardized all chances for the rebirth of our country by confusing the Cedar Revolution with the liberation of Beirut. In reality, we had just received the chance – a sort of unhoped-for moratorium – that allowed us to take the future into our own hands, nothing more.

To think that we were not even capable of agreeing to “hang” Émile Lahoud – Al-Assad’s puppet – on Martyrs’ Square and that he is still president of what some insist on calling our republic… There is no need to look any further : we are what we are, that is to say, not much.

All those who assume public and communicational responsibilities in this country are responsible for this catastrophe. Except those of my colleagues, journalists and editors, who are dead, assassinated by the Syrian thugs, because they were clearly less cowardly than those who survived. And Lahoud remained at Baadbé [the president of the Lebanese Republic’s palace. Editor’s note]!

And when I speak of a catastrophe, I do not mean the action accomplished by Israel in response to the aggression against its civilians and its army, which was produced from our soil and that we did strictly nothing to avoid, and for which we are consequently responsible. Any avoiding of this responsibility – some people here do not have the minimal notions of international law necessary to understand! – means that Lebanon, as a state, does not exist.

The hypocrisy goes on : even some editorialists of the respectable L’Orient-le-Jour put Hezbollah’s savagery and that of the Israelis on a par! Shame! Spinelessness! And who are we in this fable? Poor ad æternum victims of the ambitions of others?

Politicians either support this insane idea or keep silent. Those we would expect to speak, to save our image, remain silent like the others. And I am precisely alluding to general Aoun, who could have made a move by proclaiming the truth. Even his enemy, Walid Jumblatt, the Druse leader, has proved to be less… vague.

Lebanon a victim? What a joke!

Before the Israeli attack, Lebanon no longer existed, it was no more than a hologram. At Beirut innocent citizens like myself were forbidden access to certain areas of their own capital. But our police, our army and our judges were also excluded. That was the case, for example, of Hezbollah’s and the Syrians’ command zone in the Haret Hreik quarter (in red on the satellite map). A square measuring a kilometer wide, a capital within the capital, permanently guarded by a Horla army [1], possessing its own institutions, its schools, its crèches, its tribunals, its radio, its television and, above all… its government. A “government” that, alone decided, in the place of the figureheads of the Lebanese government – in which Hezbollah also had its ministers! – to attack a neighboring state, with which we had no substantial or grounded quarrel, and to plunge US into a bloody conflict. And if attacking a sovereign nation on its territory, assassinating eight of its soldiers, kidnapping two others and, simultaneously, launching missiles on nine of its towns does not constitute a casus belli, the latter juridical principle will seriously need revising.

Thus almost all of these cowardly politicians, including numerous shiah leaders and religious personalities themselves, are blessing each bomb that falls from a Jewish F-16 turning the insult to our sovereignty that was Haret Hreik, right in the heart of Beirut, into a lunar landscape. Without the Israelis, how could we have received another chance – that we in no way deserve! – to rebuild our country?

Each Irano-Syrian fort that Jerusalem destroys, each islamic fighter they eliminate, and Lebanon proportionally starts to live again! Once again, the soldiers of Israel are doing our work. Once again, like in 1982, we are watching – cowardly, lying low, despicable, and insulting them to boot – their heroic sacrifice that allows us to keep hoping. To not be swallowed up in the bowels of the earth. Because, of course, by dint of not giving a damn for southern Lebanon, of letting foreigners take hold of the privileges that belong to us, we no longer had the ability to recover our independence and sovereignty. If, at the end of this war, the Lebanese army retakes control over its territory and gets rid of the state within a state – that tried to suffocate the latter –, it will only be thanks to Tsahal [the Israeli Defense Forces. Translator’s note], and that, all these faint-hearted politicians, from the crook Fouad Siniora, to Saad Hariri, the son of Lebanon’s plunderer, and general Aoun all know perfectly well.

As for the destruction caused by the Israelis… that is another imposture : look at the satellite map! I have situated, as best I could, BUT IN THEIR CORRECT PROPORTIONS, the parts of my capital that have been destroyed by Israel. They are Haret Hreik – in its totality – and the dwellings of Hezbollah’s leaders, situated in the large Shi’a suburb of Dayaa (as they spell it) and that I have circled in blue.

In addition to these two zones, Tsahal has exploded a nine-storied building that housed Hezbollah’s command, in Beirut’s city center, above and slightly to the left (to the north west) of Haret Hreik on the map. It was Nasrallah’s “perch” inside the city, whereby he asserted his presence and domination over us. A depot of Syrian arms in the port, two army radars that the Shiite officers had put at the Hezb’s disposal, and a truck suspected of transporting arms, in the Christian quarter of Ashrafieh.

Moreover the road and airport infrastructures were put out of working order : they served to provide Hezbollah with arms and munitions. Apart from that, Tsahal has neither hit nor deteriorated anything, and all those who speak of the “destruction of Beirut” are either liars, Iranians, anti-Semites or absent. Even the houses situated one alley’s distance from the targets I mentioned have not been hit, they have not even suffered a scratch; on contemplating these results of this work you understand the meaning of the concept “surgical strikes” and you can admire the dexterity of the Jewish pilots.

Satellite map of Beirut (Google Earth)
Circled in red, the razed area, in blue, area where the dwellings belonging to the terrorist organization’s top brass have been destroyed (Michael Béhé)

Beirut, all the rest of Beirut, 95% of Beirut, lives and breathes better than a fortnight ago. All those who have not sided with terrorism know they have strictly nothing to fear from the Israeli planes, on the contrary! One example: last night the restaurant where I went to eat was jammed full and I had to wait until 9:30 pm to get a table. Everyone was smiling, relaxed, but no one filmed them: a strange destruction of Beirut, is it not?

Of course, there are some 500,000 refugees from the south who are experiencing a veritable tragedy and who are not smiling. But Jean [Tsadik. Editor’s note], who has his eyes fixed on Kfar Kileh, and from whom I have learned to believe each word he says, assures me that practically all the houses of the aforesaid refugees are intact. So they will be able to come back as soon as Hezbollah is vanquished.

The defeat of the Shi’a fundamentalists of Iranian allegiance is imminent. The figures communicated by Nasrallah’s minions and by the Lebanese Red-Cross are deceiving: firstly, of the 400 dead declared by Lebanon, only 150 are real collateral civilian victims of the war, the others were militiamen without uniform serving Iran. The photographic report “Les Civils des bilans libanais” made by Stéphane Juffa for our agency constitutes, to this day, the unique tangible evidence of this gigantic morbid manipulation. Which makes this document eminently important.

Moreover, Hassan Nasrallah’s organization has not lost 200 combatants, as Tsahal claims. This figure only concerns the combats taking place on the border and even then the Israelis underestimate it, for a reason that escapes me, by about a hundred militiamen eliminated. The real count of Hezbollah’s casualties, that includes those dead in Beirut, the Bekaa Valley, Baalbek and their other camps, rocket and missile launchers and arms and munition depots amounts to 1,100 supplementary Hezbollah militiamen who have definitively ceased to terrorize and humiliate my country.

Like the overwhelming majority of Lebanese, I pray that no one puts an end to the Israeli attack before it finishes shattering the terrorists. I pray that the Hebrew soldiers will penetrate all the hidden recesses of southern Lebanon and will hunt out, in our stead, the vermin that has taken root there. Like the overwhelming majority of Lebanese, I have put the champagne ready in the refrigerator to celebrate the Israeli victory.

But contrary to them – and to paraphrase Michel Sardou [a French singer. Translator’s note] –, I recognize that they are also fighting for our liberty, another battle “where you were not present”! And in the name of my people, I wish to express my infinite gratitude to the relatives of the Israeli victims – civilian and military – whose loved ones have fallen so that I can live standing upright in my identity. They should know that I weep with them.

As for the pathetic clique that thrives at the head of my country, it is time for them to understand that after this war, after our natural allies have rid us of those who are hindering us from rebuilding a nation, a cease-fire or an armistice will not suffice. To ensure the future of Lebanon, it is time to make peace with those we have no reason to go to war against. In fact, only peace will ensure peace. Someone must tell them because in this country we have not learnt what a truism is.

Note :

[1] Michael Béhé is alluding to the book Le Horla, by Guy de Maupassant [Editor’s note].