Wednesday, July 03, 2013
Sunday, December 09, 2012
מיליון בישראל עניים מרצון. להמשיך לעזור להם?
כמו בהודו, גם אצלנו יש אוכלוסייה גדולה שהולכת באופן מודע אל העוני, כחלק מהצו הדתי שהיא מאמינה בו. אם רק נתמקד בעזרה לציבור מוכה הגורל שבאמת מעוניין בה וזקוק לה, יוכל להתבצע במדינה שינוי חברתי אמיתי.
דעה
יהודה מודעי פורסם: 08.12.12,
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4316527,00.html
עת השתחררתי מהצבא, כמו רבים, נסעתי לראות עולם במזרח, והמקום השונה ביותר מישראל (כך חשבתי אז) הוא הודו. כולם התרשמו מהרוחניות, ואני, שזרעי הקפיטליזם הנצו כבר אז בתוכי, ראיתי ראשית את העוני והעליבות אך גם את היופי והפראיות.
כתבות נוספות מאת יהודה מודעי :
דעה: למה אני מגייס רק את מי ששירת בצבא?
משכנתא או שכירות: על מה לזרוק את הכסף
המדינה החליטה: לא יתנו עבודה - יקבלו דיור
במיוחד התרשמתי מהמעמדות השונים בהודו. מסתבר שמי שנולד בן לקבצן, דינו אחד - להיות קבצן, וגם אם אתן לו מיליון דולר כנדבה, ייקח אותו, יפקידו בבנק או באיזה חור באדמה, למחרת יישב באותה קרן רחוב ויקבץ נדבות. כי כך הוא - עני מבחירה. הוא לא ילך ללמוד, ולא ינסה לפתוח עסק, כי הוא קבצן וגם ילדיו יהיו קבצנים.
גם אם תיכנס הודו לארגון המדינות המפותחות בעולם - ה-OECD, ויילך ה-OECD להודו וינסה להכניס אותם למגירות שלו ולטבלאותיו זו תהיה איוולת, כי אין טעם לשפוט בסולם ערכים מודרני (מערבי?) את התרבות ההודית ואת רצונם העז של חלק מתושביו להישאר עניים. האם יהיה נכון לקרוא לקאסטת המקוללים בהודו "עניים" או שמא יהיה נכון לקרוא להם עניים מרצון או אמונה?
הסתכלו על הלאפה, לא על הדיאט קולה
קריאת דו"חות העוני שהתפרסמו לאחרונה על ידי הביטוח הלאומי היא חגיגת ענק של גלגולי עיניים והתחסדויות והזדמנות פז לכל ה"חברתיים" לקנות כרטיס חינם להצגה הגדולה של הבחירות. פורסם באותיות קידוש לבנה כי 20% מהמשפחות העובדות הן עניות, וזו עליה מ-19.2% ל-19.6%. פורסם גם בהבלטה העובדה שבמשפחות עם שני מפרנסים תחולת העוני עלתה בקיצוניות ב-2% לכדי 4.6%.
וואלה? לא שכחנו משהו? כלומר, איפה המסה של העניים? איך נהיים עניים? באילו קבוצות אוכלוסייה הן מסתתרות? הכותרות התעסקו באחוזים הקטנים ולא באחוזים הגדולים.
למה הדבר דומה? לאיש (מן הסתם מאותגר משקלית), אשר מזמין לאפה טובה עם בשר כבש והרבה צ׳יפס ומזמין בסוף דיאט קולה. והוא גאה על הדיאטה הרצחנית שלו שבה הוא מתמקד בדיאט קולה. הי, לא שכחתם משהו? צריך להסתכל על הלאפה ולא על הקולה.
הרבה ילדים וקצת עבודה. איך לא תהיה עני?
בואו נתחיל לקרוא את הדו"ח כפי שצריך לקרוא אותו ולא כפי שנוח למגזרים מסוימים להקריא לנו אותו. מסתבר כי בישראל, כמו גם בהודו, ישנם עניים מבחירה, עניים שבחרו בצורה מודעת בדרך חיים הגוררת אותם לעוני.
בלוח 9 שבעמוד 27 של הדו"ח (אותו תוכלו לראות כאן) מתבהרת התמונה. לפני תשלומי קצבאות, 76% מהמשפחות בעלות חמישה ילדים ומעלה יהיו עניות. 91% מהמשפחות שבהן ראש המשפחה הוא בגיל העבודה ולא עובד - יהיו עניות. 67% מהחרדים ו-60% מהערבים נמנים על אוכלוסיית העניים. כשאנו מתעסקים בנתונים כל כך גדולים, סביר להניח כי הרבה מאוד משפחות ונפשות נמצאות בכל שלושת המעגלים שציינתי גם יחד.
כלומר, אם נתבטא באופן בוטה, בסיכוי רב מאוד, אם אתה בוחר להביא לעולם מספר רב של ילדים ואתה בוחר שלא לעבוד למרות שאתה בגיל העבודה, אלא נניח ללמוד - אתה בוחר בחירה רצונית ומודעת להיות עני. ההחלטות של מספר ילדים רב ותעסוקה הן החלטות של התא המשפחתי הקטן ופחות של המדינה והיא איננה גזירת גורל אלא החלטה מודעת.
בביקורת ה"סמויה" הזו אני פונה בעיקר לאוכלוסיית החרדים ופחות לערבים. למה? אצל אוכלוסיית הערבים לא ראיתי שם קדושה של ערכי העוני. לא שמעתי מנהיגים ערבים מהללים את הבטלה מעבודה ולימודים עד גיל הפנסיה, אלא רצון להשתלב במעגל העבודה. החרדים גם מביאים לידי אידאליזציה את ערך המשפחות מרובות הילדים (ע"ע פרו ורבו).
אין לנו במה להתבייש
ברגע שהחלטנו על חלוקה מתבקשת בין עניים מבחירה לבין עניים אחרים - פתאום כל נושא העוני מקבל פרספקטיבה אחרת. האם ישראל צריכה להתבייש בגלל מקומה הנמוך ב-OECD לגבי תחולת העוני? לא בטוח! כמו הודו, אין טעם להשוות בין אוכלוסייה המקדשת עוני לבין עניי שאר המדינות המפותחות.
מה כן ניתן לעשות? הרבה. למשל, להעביר תקציבים אל העניים מוכי הגורל. צריך להוציא ממעגל העוני את הנכים, החולים, ניצולי השואה, את אלו אשר לא בחרו להיות עניים, אלא שהגורל/המזל/החיים (כל אחד לפי אמונתו) זימנו לו.
הבחירה צריכה להיות (בהינתן תקציב מסויים) בין לתת קצת לכולם או לתת כמה שצריך למי שבאמת צריך. אגב זה גם כתוב בדו"ח. בתרשימים 5,4 שבעמוד 16 מובהר במיוחד כי הכספים אשר ניתנים לזקנים ולנכים הם אלו בעלי המשמעות הרבה ביותר והיעילים ביותר להוצאה מקו העוני.
בכל הדו"ח של הביטוח הלאומי אין תשובה לשאלה המסקרנת של חלוקת העניים לפי מגזרים, לפי סוגי משפחות, או שאר פרמטרים, כל החלוקות נעשות על פי משקל באוכלוסייה הכללית. בארץ יש לפי הדו"ח 1.8 מיליון עניים, מכיוון שאוכלוסיית החרדים והערבים היא בערך 2 מיליון, ו-60% ממנה הם עניים. אזי, אפשר להעריך כי לפחות חצי מהעניים הינם עניים מבחירה ולא מגורל. לכן, עדיף להשקיע בחלק שלא בחר בעוני על מנת להוציא אותו ממעגל זה.
רחוק מציונות
ואם כמה טוקבקים ישאלו מה אשמים הילדים של אותם הורים שבחרו במודע להיות עניים? אענה - ומה אשמים הילדים של הנכים וניצולי השואה שמקבלים קצבאות זעומות אשר לא נותנות להם את התשובה האמיתית הראויה?
ואם יטיחו בי שהאוכלוסיות האלו מביאות שוויון דמוגרפי - אענה שאני לא בטוח שזו תשובה ציונית באמת, היות וחלקן הגדול לא משתתף - לא במשחק הכלכלי ולא במגרש הבטחוני.
לכן, בכל פעם שמשווים אותנו למדינות המפותחות בעולם ומכים על חטא, עלינו לזכור שיש כאן אוכלוסייה (י)הודית אשר כחלק מצו דתי שהיא מאמינה בו הולכת במודע אל העוני, ועדיף להתמקד בעזרה לאוכלוסיות אשר באמת מעוניינות בו.
ואם אהבתם את הטור וגם אם לא אהבתם אותו - בואו לפחות נזכיר לעצמנו (וגם לעצמי) שלפחות בדיאטה צריך להסתכל על חיסכון בקלוריות של הלאפה ולא במשקאות דיאט, ולא משנה כמה פרסומות יעשו להם.
יהודה מודעי הוא שותף בחברת "אימפקט" לחשבות, ניהול כספים וייעוץ כלכלי - Yehudam7@gmail.com
Wednesday, July 06, 2011
Boycott Tnuva
אתמול בערב הלכתי לעשות קנייה שבועית, כאשר אחת המשימות שעמדה לפניי היא להימנע ככל הניתן מלקנות את מוצרי תנובה וחברות הבנות שלה.
כאן המקום לציין, כי עד לפני שבועיים לא היה לי מושג קלוש כי תנובה שולטת על מותגים כגון "טירת צבי" , "סנפרוסט" , "מעדנות וכו'.
ההצלחה הייתה מעל ומעבר, אם כי היו 2 מוצרי חובה שלא מצאתי להם תחליף : ביצים וגבינת מוצרלה במקלות. את הילדים אני משאיר מחוץ לשדה הקרב. את 2 המוצרים סימנתי באדום.
בשום מצב לא קניתי את 2 מוצרי תנובה עקב מבצע. פשוט "במקרה" רבים מאוד ממוצרי תנובה נמכרו במבצע. זהבה הרי כל השנים חשבה על האזרח הפשוט כפוי הטובה איך לחסוך לו כסף.
את המוצרים המתחרים סימנתי בכחול. באף מוצר לא היה הפרש משמעותי, חלק ממתחרים היו אף זולים מתנובה ( כגון גזר גמדי קפוא של "המותג" ) , חלק היו יקרים כגון בורקס ( כי היה מבצע על מעדנות - אבל היה גם מתחרה עם מבצע ).
המצחיק היה בקטע של חלב. שלט ענק עמד ליד העגלה עם שקיות חלב של תנובה ולא מעט אנשים נברו שם. הארגז של טרה היה יחסית שומם - אך שימו לב : גם חלב של טרה נמכר במבצע מבלי שמישהו במרכול טרח להודיע...
אז נעשה חישוב כמה כסף ברח מתנובה :
| יוגורט | שטראוס | 4 | 3.4 | 13.6 |
| חלב | טרה | 4 | 3.85 | 15.4 |
| קוטג' | שטראוס | 1 | 4.9 | 4.9 |
| פיצה | קפוא-זן | 1 | 10.19 | 10.19 |
| גזר גמדי | המותג | 1 | 9.99 | 9.99 |
| בורקס | 3 האופים | מבצע 2 ב-29 ש"ח | 29 | |
| לבן | טרה | 4 | 1.42 | 5.68 |
| 88.76 | ||||
כלומר כמעט 90 ש"ח.
רציתי לציין עוד כי אני נוהג לקנות מוצרים במבצע טוב ללא צורך מיידי, בפרט מוצרים קפואים או שאינם דורשים אחסון בקירור. רבים מדגי "תנובה" היו במבצע, אבל לא תמצאו אותם בקבלה שלי. ועצה לחברת "דלידג" : תחליפו את ספק הסלמון שלכם. סלמון של המתחרים ( סטרלינג ותנובה ) טעים יותר.
Monday, June 20, 2011
The golden cage
כלוב של זהב: מה קורה כשלוקחים משכנתא גדולה מדי
"נכון שיש לנו בית מהמם, וכל מי שנכנס מתפעל ממנו אבל אנחנו לא יוצאים או מבלים, אין לנו כסף להעניק לילדים טיפולים וחוגים"; כמה סיפורים על החיים עם משכנתא
• 09:40
• 21.05.2011
• מאת: נעמי דרום
• הוסף תגובה114
אם סטנלי פישר באמת מעוניין להרגיע את הרעב הישראלי למשכנתאות, כדאי שיקרא את סיפורה של מירי (שם בדוי), עובדת ממשלתית הנשואה לעצמאי ואם לארבעה. כשמירי ובעלה התחתנו, הם רכשו דירה בת ארבעה חדרים - ולקחו עליה משכנתא. ואז נולדו להם תאומים, מירי פוטרה מעבודתה והתקשתה למצוא עבודה חדשה, והם צברו חובות והחליטו למכור את הבית.
כדאי להקדים ולומר שאני בטוח כי בבנק ישראל קראו את הכתבה הזאת. השאלה הגדולה היא מה סטנלי פישר אמור לעשות עם זה או לפחות מה הכותבת חושבת שהוא צריך לעשות. אני למשל חושב שטוב אם סטנלי פישר ימשיך במדיניותו ויוסיף לעלות את הריבית – וכך בין השאר ירגיע את ה"רעב למשכנתאות".
תקופה מסוימת הם שכרו דירה, אבל לפני שלוש שנים נפלה לחיקם הזדמנות: מגרש בשטח של כחצי דונם ביישוב ליד ירושלים, ב-80 אלף דולר בלבד. "לא למדנו מהניסיון ולקחנו שוב משכנתא, בלי לחשוב.
רגע, רגע. מה הניסיון מלמד ? שאסור לקחת משכנתא באופן גורף ? כפי שנראה בהמשך – לא על הנושא המשפחה הזו נפלה. במקרה זה – סדר גודל של 300 אש"ח על מגרש חצי דונם באזור ירושלים נראה מחיר סביר.
אני יכולה להעיד רק עלינו, שהרצון שלנו בבית היה כל כך חזק, שלא חשבנו מה אנחנו צריכים כדי לגדל את הילדים, איך נשלם את זה". על המגרש שקנו הם בנו בית בעזרת קבלן, אך במהרה גילו כי המפרט שהבטיח לספק לא עמד בסטנדרטים של בית חלומותיהם.
בגדול – אחד מן השניים : או שקבלן עמד בחוזה או שלא. אם לא – אז יש כלים משפטיים. אם כן – לא הקבלן , לא ביבי ובטח שלא פישר אשמים.
"הכלים הסניטריים, המטבח, הריצוף - הכל היה מהסוג הזול ביותר. אתה רוצה שאנשים ייכנסו ויראו שאתה חי ברמת חיים גבוהה, רצינו בית גדול ומרווח, שלילדים תהיה את הגינה שלהם. וכאן התחלנו להתפרע".
יפה! אז את המשפט "לא למדנו מהניסיון" היה צריך לשים כאן ולא במשפט שמדבר על קניית המגרש !
ההון העצמי שלהם עמד על 250 אלף שקל, והם לקחו משכנתא של 800 אלף שקל, אך במהרה גילו שהיא לא מספיקה כדי לכסות את כל הוצאות שדרוג הבית, והחלו לקחת עוד ועוד הלוואות. כיום חייבים בני הזוג בסך הכל מיליון ו-400 אלף שקל. הם מחזירים מדי חודש כ-5,300 שקל, שמהווים כמעט חצי מהכנסתם החודשית.
רע. רע מאוד. אבל נקודת האור היא שמירי מודעת לבעיה וזו כבר חצי דרך. חבל שלא נכתב מה הייתה עלות הבית ללא השדרוג. ( אגב , מה עלות הגינה לילדים ? )
כיום מרגישה מירי כאילו היא "חיה בכלוב של זהב". "נכון שיש לנו בית מהמם, עשינו בו כל מה שרצינו, וכל מי שנכנס אליו מתפעל ממנו. אבל לאחר שגרנו בו שנה אנחנו מרגישים שהוא גדול מדי. לא מתאים לנו להיות כלואים, רק לשלם את המשכנתא ולא לעשות שום דבר אחר. כבר שנים לא נסענו לבית מלון, אנחנו לא יוצאים או מבלים. אין לנו כסף להחליף את המכונית לכזו שתוכל להכיל משפחה בת שש נפשות, אני לא יכולה להעניק לילדים שלי טיפולים וחוגים".
בני הזוג פנו לייעוץ כלכלי משפחתי בחברת יבולים, ושם הציעו להם לקחת עוד משכנתא שתכסה את חובותיהם ולמכור את הבית. מירי מוכנה לחזור בשמחה לדירה קטנה, העיקר שעול המשכנתא יירד מעל גבה.
מהיכרותי את חברת "יבולים" אני מסופק שזה אכן הפתרון שהוצע ( אני מאמין שהוצע להם למכור את הבית ועד אז להקפיא את המשכנתא ). בכל מקרה השאלה שעולה היא האם ללא שדרוג הבית הם היו מחזיקים מעמד. אם כן, זה אומר דווקא שמשפחה ישראלית ממוצעת יכולה לרכוש בית בשטח חצי דונם עם גינה וזה מעודד.
בעוד בנק ישראל מנסה למנוע משוק הנדל"ן להתנפח בעזרת רפורמות במשכנתאות, האתוס הישראלי ממשיך ללבות את חלום הבית הלאומי - רצוי צמוד קרקע ויפה יותר מזה של השכנים. רבים מהגורמים שמפרנסים את בהלת המשכנתאות הישראלית אינם רציונליים אלא פסיכולוגיים. כמו מירי ובעלה, ישראלים רבים קונים בית "כי צריך". אף על פי שזו העסקה הכלכלית הגדולה ביותר שיבצעו - הם ניגשים אליה, לא פעם, ללא מחשבה רבה, באופן כמעט אוטומטי וללא מודעות יתרה להשלכותיה.
את הדינמיקה הנדל"נית הזאת מתדלקים, בין השאר, שוק שכירות שאינו מותאם לספק פתרונות לטווח ארוך, בעיקר למשפחות עם ילדים, הרצון ביציבות, האמונה ש"יהיה בסדר" וחוסר מחשבה על שאלות כמו איך ישפיע מספר הילדים במשפחה על היכולת לשלם לבנק כל חודש. מבלי לטפל בגורמים אלה, ספק אם יצליח פישר במלחמתו.
מסכים לחלוטין עם האבחנות, רק שפישר אינו הכתובת וממילא לא הצלחתי להבין מה לדעת הכותבת על פישר לעשות.
החיים מכינים הפתעות
לפעמים, הקנייה האוטומטית נגמרת באסון. בעוד מירי ומשפחתה חגים מסביב לתהום אך בינתיים מצליחים לא לצלול לתוכה, חייו של ליאור פיליבה מקריית גת נכנסו לסחרור של אובדן שליטה כספי. הוא ואשתו שכירים והורים לארבעה, והוא עובד גם כמנעולן. כשבני הזוג נישאו ב-1998, החליטו להשתקע בקריית גת, ליד משפחתה של האשה.
לדעתי זהו הסיפור הביזארי ביותר שאין לו שום קשר לבועת הנדל"ן הנוכחית ואף לא סופרה כאן כל האמת, אך יש כאן טיפים להתנהלות כלכלית נכונה אם כי דרך דוגמה שלילית מאוד. שמתי את ההערה כאן, כי עד לפה לזוג אין טעויות.
אישית רואה עתיד לקריית גת – בטווח הבינוני והארוך.
"באחת הדירות שראינו אמרנו, 'אנחנו רוצים לקנות אבל אין לנו כל כך כסף'.
תארו לעצמכם : ראיתי מודעה ביד 2 לקנות רכב , אני בא לפגישה עם בעל הרכב ואומר לו את המשפט לעיל...
אמרו לנו, 'אל תדאגו, תפנו לבנק, יש שם מישהי שתעזור לכם'".
כאשר לפני שנתיים התכתבתי באיזה פורום בנושא הנדל"ן ( ואז אני זה שהייתי תמהוני, כי תנועת עולה עולה שלטה ), איזה מתווך אמר שהוא עוזר גם למשקיעים עם 100 עד 200 אלף ₪. כאשר ציינתי שלא ניתן לקנות דירה להשקעה שעולה מיליון ₪ עם הון עצמי, קיבלתי תשובה : "אני מכיר פקידה בבנק שתעשה מאמץ ללקוח טוב". בנק אינו מוסד פילנתרופי וכאשר הוא "עוזר", צריך להיזהר. במקרה של דירה להשקעה הסתבר שאותו "משקיע" שיעבד גם את דירתו הוא לצורך הלוואה.
העזרה התבטאה במשכנתא של 85% מערך הבית, בסכום של 465 אלף שקל, שהבנק אישר לבני הזוג לקחת. "ברור שזה היה מפחיד, אבל ככה זה כשאתה ילד ומקים משפחה. אנחנו אנשים שעובדים לפי שבלונה - לך לצבא, תתחתן, קנה בית ותביא ילדים. כך ראיתי את ההורים שלי, כך פועלים כולם מסביבי. הבית הוא המבצר".
ההחזר החודשי היה 2,500 שקל, כרבע מהכנסתם החודשית של בני הזוג.
בית הוא מבצר , הוא ארמון. שימו לב : קריית גת 1998 – אין רכבת, אין כביש 6 – גם היום במחירי שיא ניתן למצוא שם דירות בפחות מ-500 אש"ח ! החזר משכנתא של 2500 ₪ אז היה יותר גדול משכר מינימום !
אבל כפי שפיליבה מעיד, "החיים מכינים לך הפתעות בדרך". כמה שנים מאוחר יותר הוא החליף עבודה, ובזמן שחלף עד שמצא אחת חדשה נוצר חור בהכנסותיו. פיליבה לא רצה להיכנס למינוס, והחל לפגר בתשלומי המשכנתא.
איך בדיוק ? הרי בד"כ אנשים במינוס ותשלום המשכנתא אינו בפיגור. התשובה : חשבון מוגבל. בחשבון כזה לא ניתן להיות במינוס.חשוב גם לזכור שמשכנתא לא משלמים בצ'קים, אלא בהוראת קבע.
"כיום אני עובד באופן מסודר, אבל כל הזמן רץ אחורה. שתי משכורות מספיקות לי בדיוק לארנונה, לחשמל, לטלפונים, לבתי ספר, לגנים. בסוף החודש אין לי כסף לממן לילדה גשר לשיניים".
אני מניח שמדובר באותה הדירה – שימו לב שאדם נלחם 13 שנים ואין אור בקצה המנהרה. בואו נעשה פסק זמן ונחשוב על זוג צעיר שמחליט להשתקע באם המושבות ובשנת 2009 נוטל משכנתא של מיליון ₪.
הבנק הציע לו לפנות לוועדה הבין-משרדית למחיקת חובות, שתפקידה לדון בבקשות של לווים לוויתור על תשלומים בגין פיגור בהלוואת זכאות, אך היא קבעה לו החזרים של 3,200 שקל לחודש - סכום גבוה מזה שלא הצליח לשלם מלכתחילה.
רגע אחד. באמת – איזו ועדה מרושעת ! כבודו לא הצליח לעמוד בתשלומים של 2500 ₪, אז היא קובעת לו 3200 .
אולי 3200 בשנת 2011 הם פחות משכר מינימום ואילו ב-1998 2500 ₪ היו יותר משכר מינימום ... אפשר גם להשוות לשכר הממוצע במשק.
בכך, הוא אומר, הוועדה לא עזרה לו אלא רק גרמה נזק.
אכלו לי, שתו לי. אגב, לא רק שהשכר במשק עלה משמעותית בין השנים 1998 ל-2011 , אלא ספציפית כושר ההשתכרות של תושב קריית גת עלה עוד יותר בזכות החיבור לרכבת. חבל שכבודו לא ציין את כישורי זוגתו שהייתה שותפה מלאה להחלטות כלכליות וגם להבאת 4 צאצאים לעולם, נפלאים ככל שיהיו.
השנה קיבלה משפחת פיליבה צו פינוי. האב התבצר בבית והודיע שהוא לא מסכים לזוז, והגיש עתירה לבית המשפט המחוזי. הוא חייב לבנק 730 אלף שקל, וכיום הוא נעזר בעמותת "חיים בכבוד", המסייעת לנפגעי משכנתאות, ומנסה לדחות את רוע הגזירה.
אז מה יש לנו ? אדם נלחם 13 שנה או קרוב לזה ומה בסוף ? בסוף בואו ניכנס ללוח יד2 ונראה מה אפשר לקנות בקריית גת בסכום החוב : וואלה, דירות 4 ,5 ואף 5.5 חדרים !
"אני צריך למצוא קונים לדירה עד יולי, או שכונסת הנכסים תמצא לי קונה בסכום נמוך יותר. אני אוכל, משלם חובות וזהו. אם בעבר הייתי מסוגל לקחת את המשפחה לאילת פעם בשנה, כיום גם את זה אני לא יכול לעשות. הבנק ובתי המשפט לא מקשיבים לך, רק כסף מדבר במדינה הזו".
למה לא מקשיבים, במקומות אחרים כמו ארה"ב מזמן היו מוציאים את כבודו מן הבית. וחוצמזה בנק הרי הקשיב לכבודו כאשר בא ליטול משכנתא. בנק מקשיב, הוא רוצה להקשיב. אבל – כל עוד זה מסתדר עם האינטרסים שלו. וכאשר בועת הנדל"ן תתפוצץ ובנקים בארץ יגלו הרבה חובות מסופקים, הם יהיו סובלניים הרבה פחות מהיום.
לעופר בוזגלו, 46, נהג מונית ואב לארבעה מירושלים, יש סיפור דומה. בוזגלו ואשתו קנו דירה ב-1998, כשהוא עבד כנהג באסם, ולקחו משכנתא של כ-600 אלף שקל, כולל הלוואת זכאות.
אין לי חלילה דבר נגד משפחות עם 4 ילדים רק שיש ספק רב האם אותם ההורים עשו איזשהו חשבון כלכלי לפני הבאתם. כל ילד נוסף מגדיל את ההוצאה המשפחתית, אולם במיוחד יש לתת את הדעת כאשר אמורה להיות "קפיצת מדרגה" בהוצאות. בדרך כלל מונית אינה יכולה לשמש כרכב לצרכי משפחה עם 4 ילדים.
בסך הכל היוו ההלוואות כ-90% מערך הדירה. "אשתי אמרה: מוכרים דירה ליד אמא שלי. כולם אומרים לך, תקנה דירה במקום לשלם שכירות, ובדולרים זה לא נשמע כל כך גבוה. לקחנו את מה שהבנק המליץ, אחר כך אחי בדק עם רואה חשבון ואמר: לקחת את ההלוואה הכי דפוקה שיש. אבל מאיפה אני מבין בדבר הזה, ובבנק לא מסבירים לך, לא ידעתי מי נגד מי. אני לא מאלה שבודקים".
כדאי לכל יועצי האחיתופל לדעת שגם הם עזרו לדפוק המשפחה ועליהם לשאת באחריות ( מוסרית לפחות ). אני דווקא לא בטוח שהם לקחו את ההלוואה הכי גרועה שיש. מי שלקח בשנת 2005 משכנתא לפי המפתח שליש צמוד מדד, שליש צמוד דולר ושליש צמודת פריים – שיחק אותה בגדול. אז האמינו עדיין שדולר יכול רק לעלות ואגב, אני שמח שעברו סוף סוף לתחשיב בשקלים.
באותם ימים עבדה גם אשתו של בוזגלו באסם, לבני הזוג היו רק שני ילדים והעתיד נראה ורוד. הדירה, בת שלושה חדרים, הספיקה לצורכיהם, הם הרוויחו כ-8,500 שקל בחודש ושילמו 2,600 שקל - אך ההחזרים הלכו וגדלו בגלל השינויים בריבית.
א. למשפחה שכבר יש שני ילדים וטרם החליטה על סוף פסוק, דירת 3 חדרים היא קטנה מדי. ב. כבר בהתחלה המשפחה הוציאה אחוז מוגזם מהכנסתם על משכנתא. רבע ובשום אופן לא יותר. בקיצור מצטער לומר – עתידם לא היה ורוד מהתחלה.
בינתיים עזב בוזגלו את אסם, היה מובטל ועבד בעבודות מזדמנות, אשתו היתה מובטלת אף היא, עד שהחלה לעבוד במעון, והם החלו להתקשות בהחזרים. מטפלת במעון – קרי שכר מינימום או קרוב לזה.
"נהייתי מוגבל בבנק, היה לי מינוס של 30 אלף שקל. בבנק הציעו לי עוד הלוואה אבל פחדתי, אז לקחתי בשוק האפור.
פה 10, שם עוד 5". במהרה טיפסו ההחזרים החודשיים עד ל-4,000 שקל, אך הזוג עדיין התקשה לשלם, וב-2007 קיבלו הודעת פינוי.
לוגיקה מוזרה קצת. מבנק פוחדים לקחת הלוואות אבל מהשוק האפור – חופשי. בקשר לגידול בתשלומי ההלוואות – התופעה מוכרת היטב ונקראת סחרור הלוואות. אבל כל שאר האמירות של החייב מראות ש"לא למד שום לקח ואין לו שכל גם להצטער" כדברי המשורר.
"שוב לקחתי כסף בשוק האפור, שוב שילמתי, ניסיתי להגיע להסדרים אבל לא עמדתי בהם. הגעתי לוועדה הבין-משרדית ולאלי ישי, שהיה אז שר התמ"ת. בהסדר האחרון הבנק רצה 50-60 אלף שקל. בוועדה אמרו לי, 'אתה חייב להפקיד כסף כל חודש', אבל בדיוק שללו לי את הרישיון ולא יכולתי לעבוד ולשלם".
זה ממש לא מספיק שתשלום המשכנתא לא יעבור רבע מן ההכנסה המשפחתית נטו - חייבים לחסוך בין חמישית לרבע מן ההכנסות בדיוק בשביל מצבים כאלה – שהפסקה זמנית של עבודה לא תפגע ברמת חיים ולא תידרדר לסחרור הלוואות. לפי אותו הזמר "אתה חייב את זה לעצמך, אתה חייב למשפחה".
כיום חייבים בני הזוג בוזגלו 800 אלף שקל. הם פנו לעמותת "חיים בכבוד" ובעזרתה הם מנסים לפתור את הבעיה - אך מצבם אינו משתפר. "גם בהוצאה לפועל אני כבר חייב 180 אלף שקל. אם אמכור את הבית, אצטרך להחזיר את כל הכסף, לא יישאר לי כלום".
לא נכון ולא נכון. לא ירבצו על כבודו חובות והוא יוכל להתחיל דף חדש.
בוזגלו אינו מעוניין למכור את ביתו או להתפנות ממנו. "לשכור בית זה להתחיל מהתחלה, וזה גם סיפור. כבר התחלתי ושילמתי, השקעתי, אני מעדיף להמשיך".
ראה הערה לעיל על כך שכבודו לא למד שום לקח. השקעת והגעת לשוקת שבורה – צא מפוזיציה !
לפי ההסדר האחרון שלו הוא פרש את המשכנתא מחדש ל-25 שנה, אך ספק אם יעמוד בהחזרים. "נגיע לסוף כשנהיה כבר עם מקל ההליכה.
אם יגיע לסוף, שימו לב – האדם כאילו נטל משכנתא של 800 אש"ח ( לא מתיחס לחובותיו בגין דברים אחרים ). במקרה של ירידת מחירים חדה ולאור ההיסטוריה המרשימה, בנק יזדרז וימכור את הדירה.
מכל הסיפור למדתי שעדיף לשלם, ואם אי אפשר - תמכור. לאחרים אני אומר: אם אתם לא יכולים לקנות, אל תקנו".
נשפר טיפה את הצעתו של מר בוזגלו ונאמר כך: אם אין לכם הון עצמי והכנסה כך שלכל היותר רבע ממנה תלך על תשלום המשכנתא – על תחתמו על העסקה. בפרט אם למר בוזגלו יש ספקות לאור יכולת עמידתו בהחזרים – מוטב כי יחזיר את חובותיו ויתחיל מחדש.
דחף הקינון ניצח
ואולם גם מי שמודע מראש לחוסר ההיגיון הכלכלי שבקניית בית מחוץ להישג ידו, עלול למצוא את עצמו מחויב אליה ממניעים לא רציונליים.
טוב, אחרי 3 סופרים קורעי לב שהם תוצאה של דחף בלתי נשלט שאולי עוד ייכנס להיסטוריה כרפלקס פיליבה-בוזגלו – הנה מביאים 3 סיפורים יחסית טובים. אולם עלינו לזכור כי "את האפרוחים סופרים בסתיו".
רונן (שם בדוי) לוקח בימים אלה משכנתא כבדה על בית עם גינה. גם במקרה שלו, כמו אצל מירי, השאיפה אינה סתם בית, אלא בית החלומות, זה שמתאים למפרט הפנטסיה הפנימי יותר מאשר למצבו של חשבון הבנק.
כשרונן התחתן לפני שבע שנים, הוא קרא את הספר "אבא עשיר אבא עני", במטרה לשפר את מצבו הכלכלי.
כאן המקום לציין כי רוברט קיוסאקי הוא אחד האשמים בבועת הנדל"ן בארה"ב. לקוראי אנגלית שביננו אני מציע בחום לקרוא את הביקורת http://www.johntreed.com/Kiyosaki.html . הבעיה היא שגם היום יש מי שקורא את הזבל הזה ואף פועל לפי ההמלצות.
רונן ואשתו, שניהם עובדים בתחום ההיי-טק, הרויחו משכורות יפות אך לא התברכו בהון עצמי רב: הדבר ההגיוני לעשות, למדו מהספר, הוא להשהות את קניית הדירה הראשונה שלהם בחמש שנים לפחות, להשקיע את חסכונותיהם בחוכמה ולחזות בהם גדלים.
חוששני שבספריו של קיוסאקי אתם לא תמצאו טיפים להשקעה חכמה, אלא דווקא לקניית נדל"ן להשקעה – ועוד בארה"ב. ספריו של קיוסאקי אינם כוללים מידע רלוונטי כלפי ישראל, אוסטרליה או כל מקום אחר פרט לארה"ב.
רונן, שחלומו היה לעבוד קשה עד גיל מסוים ולאחר מכן לצמצם את היקף העבודה ולחיות בנחת, רצה לכל היותר לקחת משכנתא קטנה לטווח קצר.
אלא שרציונל כלכלי הוא דבר אחד, ודחף קינון הוא משהו אחר. "אשתי ממש רצתה לקנות בית, ולאחר שנתיים וחצי היא נשברה סופית. היא רצתה בית משלה, שבו תוכל לעשות מה שהיא רוצה, שההשקעה לא תלך לבעל הבית אלא אליה. כל שיחה בעניין הסתיימה במסקנה ההגיונית שאפשר לשכור בית ולהשקיע את הכסף, אבל מיד אחר כך ההיגיון נעלם והרצון לבית חזר".
רונן ואשתו קיבצו את כל חסכונותיהם, ביקשו מההורים, גייסו גם ירושה שקיבלו במפתיע והגיעו לכ-1.5 מיליון שקל, שעמם החלו לחפש בית.
שימו לב להגיון – לא התברכו בהון עצמי רב, אך הצליחו לגייס 1.5 מיליון ₪ !!!
"כל הכספים שלנו גויסו לעניין. כל החסכונות שלי מילדות, ושל אשתי מאז הצבא. ילדים לא היו לנו אז, היתה פנסיה כי היינו שכירים, והאמנו שיהיה בסדר".
זה טוב שאדם צעיר חושב על פנסיה, רק צריך לזכור שיעברו עוד עשרות שנים עד שייהנו ממנה – אם לא יקרה דבר עד אז.
במהלך החיפוש, נהפכו הדרישות מבית החלומות לספציפיות יותר ויותר: בית במושב באזור כפרי, עם שטח של חצי דונם לפחות. "היינו נאיבים, רצינו טבע ונוף וחלמנו לשבת בערסל כל היום". אלא שבדיוק אז החלו המחירים לעלות, והם נאלצו להרחיב את אזור החיפוש - מאזור השרון שבו גרו לרדיוס שכלל את עמק חפר ולכיש. לפני שלוש שנים וחצי רכשו מגרש בהרחבה של מושב ליד ירושלים, אלא שבניית ההרחבה התעכבה בשל בעיות עם מינהל מקרקעי ישראל, ושלוש שנים לאחר הרכישה מצאו את עצמם עם מגרש ריק, צפי לא ברור לגבי תאריך סיום הפרויקט ושלושה ילדים.
אם אני מבין נכון , את הסכום הפנטסטי של 1.5 מיליון ₪ הם הצליחו לגייס לפני כארבע שנים – בשנת 2007 ! אבינו שבשמיים, עם סכום כזה אז כל הארץ כמעט עמדה לרשותם.
"בנקודה הזו הבנו שלא מתאים לנו לגור באזור מרוחק, והחלטנו לחזור לאזור שבו אנחנו גרים. התחלנו לחפש שוב - בינתיים מחירי הבתים באזור עלו ב-60%. חסכנו קצת מאז, אבל לא בכאלה פרופורציות. הגרוע מכל הוא שהכסף שלנו לא עשה כסף, כי הוא חיכה כל הזמן בפיקדון שקלי כדי שנוציא אותו לטובת הבית. הפסדנו מכאן ומכאן".
באחרונה רכשו בני הזוג בית באזור השרון תמורת 3 מיליון שקל, ולקחו משכנתא של 50% מהסכום ל-30 שנה, בהחזרים חודשיים של כ-6,000 שקל, שמהווים כשליש מהכנסתם.
לא שחלילה אני מזלזל בהכנסה חודשית של 18,000 ₪ שהיא חלום רחוק לרוב המשפחות בישראל, אבל להגיד שאלה משכורות יפות בתחום ההיי-טק – טיפה מוגזם. בכל מקרה רק אחד מהם מביא 5 ספרות נטו ואם אחד מביא 12,000( סביר לתחום ) אז השני – רק 6,000 שזה נמוך מאוד. כמו-כן לא צוין נושא הרכב שכל-כך קריטי גם בענף וגם למגורים באזור כפרי.
"כרגע אנחנו חיים בתכנון מפורט לשמונה-עשר השנים הקרובות - החל ברמת החוג לילד וכלה ברמת הקניות. כמה אפשר להוציא, כמה צריך להכניס בכל חודש בכל שנה".
רונן נכנס למחויבות הזאת כשהוא מבין היטב את השלכותיה. "הנימוקים לקניית הבית אינם כלכליים. כלכלית, זו החלטה לא נכונה לחלוטין. זה מפחיד, אבל צריך לעשות את זה מתישהו".
להלן מס' נקודות לדיון \ מחשבה :
1. לתכנן ל-18 שנים קדימה זה יפה, אבל כמו שמר פיליבה אומר, החיים מכינים לך הפתעות בדרך. אם לקחת משכנתא בגיל 30 ל-30 שנה ותעשה איזה אקזיט יפה - שיחקת אותה. אבל אם בגיל 45 HP קונה את COMPAQ ( ששם אתה במקרה עובד ) ומאחדים תפקידים כפולים ? או שנגיד התמזל מזלך לעבוד בחברת COMVERSE ...
2. את השאלה של גידול עתידי בהכנסות מול הצרכים הגדלים של המשפחה נשאיר פתוחה, כי יש כאן יותר מדי משתנים. אבל מדובר במשפחה צעירה עדיין ואם תחליט ( או שזה יבוא בהפתעה ) להתרחב – ההכנסות יקטנו ואילו ההוצאות ...
3. כאשר משפחה מתגוררת בבית פרטי, הוצאותיה על אחזקת הבית גבוהות משמעותית ממשפחה שמתגוררת בבניין משותף. לכן במקרה של בית פרטי יש להחמיר ולקבוע כי המשכנתא תגיע ל-20% לכל היותר מסך הכנסות המשפחה. ( במקרה של שכירות זה שונה, כי חלק מן ההוצאות על תחזוקת הבית יוטלו על בעל הנכס ).
4. אם מדברים על שיקול פסיכולוגי ולא כלכלי, אז צריך להניח שרונן ואשתו מרוצים בביתם החדש ומוכנים לשלם תמורת זה. כל יום הם מוכנים להזכיר לעצמם כמה טוב להם ואיזה יופי שבזכות הבנק יש להם יכולת לגור בבית פרטי. אבל ילדים שלהם שאינם מכירים בית אחר אינם שותפים למחשבתם. ילדה בגיל 12 שחברותיה לכיתה מתגוררות בבתים משותפים ( אך עם פינה פרטית לכל אחת ) ולובשות בגדי מותג, נוסעות לחו"ל וכו' - עלולה להרגיש תסכול. מבחינתה הבית עם גינה זה משהו מובן מאליו, משהו שהייתה אפילו מוכנה לוותר עליו כדי ליהנות כמו חברותיה.
5. ועוד בקשר לילדים – משפחה א' נטלה משכנתא ל-20 שנה וגרה בדירת 4 חדרים. משפחה ב' נטלה משכנתא ל-30 שנה וגרה בקוטג'. לשתי המשפחות הכנסות דומות ונניח אפילו שההוצאות דומות, כולל תשלום משכנתא. משפחה א' תסיים לשלם את המשכנתא כאשר הילד הבוגר ילך לצבא והקטנים עוד יהיו בתיכון וכך תוכל לסייע לילדים בתחילת חייהם העצמאיים. משפחה ב' תסיים לשלם את המשכנתא, כאשר הילד הבוגר כבר יקים משפחה משלו ואחרים יהיו כנראה כבר אחרי אוניברסיטה.
וזה מביא אותי למחשבה שהחלטתו של רונן גרועה לא רק כלכלית, אלא גם פסיכולוגית
"זה חלום קיומי"
עבור אורית (שם בדוי) קניית הבית סימלה יציבות, שאותה שאפה להעניק לבנותיה לאחר גירושיה לפני 10 שנים. גם העובדה ששכירות בישראל אינה סידור ארוך טווח תרמה להחלטה. "חשבתי, איך אחיה בשכירות כל החיים? על מזוודות, עם שתי ילדות קטנות? גם כך הן עברו חוויה לא פשוטה - אני צריכה קורת גג מסודרת, קבועה. המשמעויות של משכנתא לא היו ברורות לי, כמה מחזירים בפועל וכו', אבל במשך שלוש שנים שכרתי דירה, הכסף עף ולא נשאר לי כלום".
על פניו טיעוניה של אורית צודקים. אבל בואו ניעזר בלוח יד 2 ובמחשבוני משכנתא : יסתבר לנו שללא הון עצמי משמעותי ומחירים של היום , מבחינת התזרים השוטף , שכירות זולה ממשכנתא. אז גם אם נסכים עם הטיעון שמשפחה המשלמת 4,500 ₪ משכנתא יש לה בטחון, אבל 3,500 ₪ שכירות הם זריקת כסף - נשאלת שאלה : אם לאורית ששכרה דירה הכסף אף לא נותר כלום – כיצד הייתה עומדת בתשלומי משכנתא.
אורית, שגרה אז ברמת גן, מצאה דירה ממש בשכונה שלה, שעלתה קצת יותר מ-600 אלף שקל. ההון העצמי שלה עמד אז על 150 אלף. דבר אחד היה ברור לה: היא חייבת לעמוד בתשלומי המשכנתא.
כמובן שהסכומים לא אקטואליים להיום. המשכורת עלתה אמנם ב-7 השנים האחרונות, אבל לא באותו סדר גודל.
"עבדתי במקום מסודר, ואני באמת סוס עבודה. אמרתי, אעבוד קשה, אעבוד בלילות, לא אכפת לי - אקרע את עצמי ואני אשיג את זה. זה חלום קיומי. מצד אחד, חצי משכורת הלכה למשכנתא. אבל הידיעה שיש לך קורת גג משלך - טוב, לא בדיוק שלך, של הבנק - יש בה משהו מרגיע".
הערה חשובה. אגב מי שנוטל משכנתא ל-25 שנה וחושב אחרי 12 שנה שהוא מוגן היטב מפני הבנק – שייקרא את סיפורי בוזגלו את פיליבה.
אורית החליטה שהיא לא תיכנס למינוס ויהי מה, והחלה לחיות לפי תקציב קפדני. "כל מה שיכולתי, כמו דמי חבר, הפסקתי לשלם. עשיתי חלטורות בלילות תמורת עוד כמה מאות שקלים בחודש. הבנות שלי יודעות שאם חרגנו מהתקציב, אין יותר מסעדות או בתי קפה עד סוף החודש".
זה כבר יותר טוב. אבל מי שקבע שמשמעת תקציבית חייבים לשמור רק אם נוטלים משכנתא ? מדוע לא ניתן לנהוג בצורה דומה בשכירות ?
בנותיה גדלו בינתיים, ונשארו לה עוד ארבע שנים וחצי לסיום המשכנתא. כיום היא יכולה לנשום קצת ולהתרווח, ובסך הכל היא חושבת שעשתה עסקה טובה. "ערך הדירה עלה מאוד. וחוץ מזה, תמיד אומרים: תגורו בשכירות, תחסכו להון עצמי. אבל מי שמשלם שכר דירה לא יכול לחסוך ממילא, בטח כשמדובר במפרנס יחיד. המיתוס של לחיות ולחסוך לא מציאותי. אמנם אני משלמת סכום כפול למשך 15 שנה, אבל בסוף יהיה לי משהו".
אבל אם חיים בשכירות ( חלילה לא טוען שזה תמיד עדיף ) ולא משלמים כפול – ואת החצי השני חוסכים, אז בסוף מגיעים למחצית דירה. ואם תופסים גל התמתנות מחירים, אז בכלל הון עצמי יכול להיות גבוה מ-50%...
השאיפה להתקדם ולשפר את תנאי הדיור אינה מרפה גם ממי שכבר סיים לשלם על ביתו. י' ובעלה, נשואים מזה 17 שנה, התחתנו כדי שיוכלו לקחת משכנתא. היא היתה בת 21, הוא בן 27, וכדי לשלם אותה הם מכרו את המכונית, ויתרו על ירח דבש וגרו אצל ההורים במשך שנתיים. גם הם, כמו מירי, קנו דירה מקבלן וגילו כי יצטרכו להחליף הכל - מהאסלות עד הריצוף - כדי שיתאים לחלום.
זה משהו חדש – התחתנו בשביל משכנתא. חשבתי שאנשים מתחתנים כדי להקים משפחה ,לגדל ילדים, לצמוח בחיים.
משכנתא הופכת מאמצעי למטרה וזה קצת עצוב הייתי אומר.
"הדירה עלתה 150 אלף דולר, מתוך זה היו לנו 100 אלף שקל, ולא הבנו כמה מהר זה נהפך ל-200 אלף דולר. לא היה לי אכפת להצטמצם. אז לא אסע לחו"ל - אני רוצה מרצפות".
חלום של אנשים – אסלות , מרצפות. כמו שאמר חבר פאנל בגלובס "רוצים ללקק סיד מקירות".
בני הזוג לקחו עוד הלוואות מהבנקים שבהם עבדו, חילקו חלק לחמש שנים, חלק לעשר וחלק ל-15. לפני שנתיים סיימו לשלם את הכל, ובמקביל התקדמו בעבודה וכיום הם "חיים את החיים היפים: שלוש פעמים בשבוע אוכלים במסעדות, חודש בארה"ב, חודש באירופה.
מצטער, לא קונה את הסיפור. איזה מעסיק ייתן לעובד להיעדר חודשיים בשנה ? אלא אם כן הם עשו אקזיט משמעותי, אבל אז גם הסיפור עם משכנתא הופך ללא-אקטואלי עבורם.
ברגע שהמשכנתא נגמרה התחלנו לחגוג. אבל עכשיו בעלי רוצה בית חדש, ולקחת עוד משכנתא. הבנות רוצות לעבור. אני לא רוצה להיכנס לזה עוד פעם, אבל אולי לא תהיה ברירה".
אם כבר הוזכר כאן ארגון "יבולים", כדאי למשפחה לפנות אליהם לייעוץ או לכל ארגון אחר. צריך להבין את הצרכים בהווה ובעתיד – וכך יפחת משמעותית הסיכוי ל"הפתעות בדרך" כדברי מר פיליבה.
לאחר שתמכור את ביתה הגדול והיפה, י' מתכוונת להימנע מלקיחת משכנתא לגמרי. "אני לא קונה בית של יותר מארבעה חדרים. אני מתגעגעת לבית החם, שבו אני תמיד רואה את הילדים שלי מכל מקום. כיום אני חושבת שלא צריך להיות עבד למשכנתא. אני רוצה ליהנות מהחיים, וגם אם אבנה בעתיד - זה יהיה משהו קטן. אחרי הכל, בית זה בסך הכל קירות".
סיכום קצר :
ראינו סיפורים של 6 משפחות. שלוש שנפלו ושלוש שהצליחו או מצליחות לשרוד, כאשר לעניות דעתי אחת מהן יש לה סיכוי גדול ליפול בעתיד.
למרות שנושא משכנתאות וסטנלי פישר הוזכרו ע"י הכתבת, לא ברור מה היא ממליצה לסטנלי פישר לעשות וכיצד הסיפורים שרובם ככולם התחילו הרבה לפני עידן הבועה של 2008 – 2010 משליכים על הקונים של השנתיים וחצי האחרונות.
יתרה מכך כותב שורות אלה סבור, כי אילולא הרכישות היו מתרחשות בשנים 2008-2011 גם אורית וגם גב' י' היו נופלות בהסתברות גבוהה. 3 המשפחות הראשונות שנפלו על רכישות טרם עידן הבועה – בטח ובטח היו נופלות עכשיו.
על משפחה צעירה השוקלת לרכוש דירה ולהתחייב למשכנתא בסכום של 6 ספרות – לפנות לייעוץ כלכלי טרם הרכישה, ייעוץ שלא עולה על 1,000 ₪ אך עשוי לחסוך הרבה מן הנאמר בכתבה.
"נכון שיש לנו בית מהמם, וכל מי שנכנס מתפעל ממנו אבל אנחנו לא יוצאים או מבלים, אין לנו כסף להעניק לילדים טיפולים וחוגים"; כמה סיפורים על החיים עם משכנתא
• 09:40
• 21.05.2011
• מאת: נעמי דרום
• הוסף תגובה114
אם סטנלי פישר באמת מעוניין להרגיע את הרעב הישראלי למשכנתאות, כדאי שיקרא את סיפורה של מירי (שם בדוי), עובדת ממשלתית הנשואה לעצמאי ואם לארבעה. כשמירי ובעלה התחתנו, הם רכשו דירה בת ארבעה חדרים - ולקחו עליה משכנתא. ואז נולדו להם תאומים, מירי פוטרה מעבודתה והתקשתה למצוא עבודה חדשה, והם צברו חובות והחליטו למכור את הבית.
כדאי להקדים ולומר שאני בטוח כי בבנק ישראל קראו את הכתבה הזאת. השאלה הגדולה היא מה סטנלי פישר אמור לעשות עם זה או לפחות מה הכותבת חושבת שהוא צריך לעשות. אני למשל חושב שטוב אם סטנלי פישר ימשיך במדיניותו ויוסיף לעלות את הריבית – וכך בין השאר ירגיע את ה"רעב למשכנתאות".
תקופה מסוימת הם שכרו דירה, אבל לפני שלוש שנים נפלה לחיקם הזדמנות: מגרש בשטח של כחצי דונם ביישוב ליד ירושלים, ב-80 אלף דולר בלבד. "לא למדנו מהניסיון ולקחנו שוב משכנתא, בלי לחשוב.
רגע, רגע. מה הניסיון מלמד ? שאסור לקחת משכנתא באופן גורף ? כפי שנראה בהמשך – לא על הנושא המשפחה הזו נפלה. במקרה זה – סדר גודל של 300 אש"ח על מגרש חצי דונם באזור ירושלים נראה מחיר סביר.
אני יכולה להעיד רק עלינו, שהרצון שלנו בבית היה כל כך חזק, שלא חשבנו מה אנחנו צריכים כדי לגדל את הילדים, איך נשלם את זה". על המגרש שקנו הם בנו בית בעזרת קבלן, אך במהרה גילו כי המפרט שהבטיח לספק לא עמד בסטנדרטים של בית חלומותיהם.
בגדול – אחד מן השניים : או שקבלן עמד בחוזה או שלא. אם לא – אז יש כלים משפטיים. אם כן – לא הקבלן , לא ביבי ובטח שלא פישר אשמים.
"הכלים הסניטריים, המטבח, הריצוף - הכל היה מהסוג הזול ביותר. אתה רוצה שאנשים ייכנסו ויראו שאתה חי ברמת חיים גבוהה, רצינו בית גדול ומרווח, שלילדים תהיה את הגינה שלהם. וכאן התחלנו להתפרע".
יפה! אז את המשפט "לא למדנו מהניסיון" היה צריך לשים כאן ולא במשפט שמדבר על קניית המגרש !
ההון העצמי שלהם עמד על 250 אלף שקל, והם לקחו משכנתא של 800 אלף שקל, אך במהרה גילו שהיא לא מספיקה כדי לכסות את כל הוצאות שדרוג הבית, והחלו לקחת עוד ועוד הלוואות. כיום חייבים בני הזוג בסך הכל מיליון ו-400 אלף שקל. הם מחזירים מדי חודש כ-5,300 שקל, שמהווים כמעט חצי מהכנסתם החודשית.
רע. רע מאוד. אבל נקודת האור היא שמירי מודעת לבעיה וזו כבר חצי דרך. חבל שלא נכתב מה הייתה עלות הבית ללא השדרוג. ( אגב , מה עלות הגינה לילדים ? )
כיום מרגישה מירי כאילו היא "חיה בכלוב של זהב". "נכון שיש לנו בית מהמם, עשינו בו כל מה שרצינו, וכל מי שנכנס אליו מתפעל ממנו. אבל לאחר שגרנו בו שנה אנחנו מרגישים שהוא גדול מדי. לא מתאים לנו להיות כלואים, רק לשלם את המשכנתא ולא לעשות שום דבר אחר. כבר שנים לא נסענו לבית מלון, אנחנו לא יוצאים או מבלים. אין לנו כסף להחליף את המכונית לכזו שתוכל להכיל משפחה בת שש נפשות, אני לא יכולה להעניק לילדים שלי טיפולים וחוגים".
בני הזוג פנו לייעוץ כלכלי משפחתי בחברת יבולים, ושם הציעו להם לקחת עוד משכנתא שתכסה את חובותיהם ולמכור את הבית. מירי מוכנה לחזור בשמחה לדירה קטנה, העיקר שעול המשכנתא יירד מעל גבה.
מהיכרותי את חברת "יבולים" אני מסופק שזה אכן הפתרון שהוצע ( אני מאמין שהוצע להם למכור את הבית ועד אז להקפיא את המשכנתא ). בכל מקרה השאלה שעולה היא האם ללא שדרוג הבית הם היו מחזיקים מעמד. אם כן, זה אומר דווקא שמשפחה ישראלית ממוצעת יכולה לרכוש בית בשטח חצי דונם עם גינה וזה מעודד.
בעוד בנק ישראל מנסה למנוע משוק הנדל"ן להתנפח בעזרת רפורמות במשכנתאות, האתוס הישראלי ממשיך ללבות את חלום הבית הלאומי - רצוי צמוד קרקע ויפה יותר מזה של השכנים. רבים מהגורמים שמפרנסים את בהלת המשכנתאות הישראלית אינם רציונליים אלא פסיכולוגיים. כמו מירי ובעלה, ישראלים רבים קונים בית "כי צריך". אף על פי שזו העסקה הכלכלית הגדולה ביותר שיבצעו - הם ניגשים אליה, לא פעם, ללא מחשבה רבה, באופן כמעט אוטומטי וללא מודעות יתרה להשלכותיה.
את הדינמיקה הנדל"נית הזאת מתדלקים, בין השאר, שוק שכירות שאינו מותאם לספק פתרונות לטווח ארוך, בעיקר למשפחות עם ילדים, הרצון ביציבות, האמונה ש"יהיה בסדר" וחוסר מחשבה על שאלות כמו איך ישפיע מספר הילדים במשפחה על היכולת לשלם לבנק כל חודש. מבלי לטפל בגורמים אלה, ספק אם יצליח פישר במלחמתו.
מסכים לחלוטין עם האבחנות, רק שפישר אינו הכתובת וממילא לא הצלחתי להבין מה לדעת הכותבת על פישר לעשות.
החיים מכינים הפתעות
לפעמים, הקנייה האוטומטית נגמרת באסון. בעוד מירי ומשפחתה חגים מסביב לתהום אך בינתיים מצליחים לא לצלול לתוכה, חייו של ליאור פיליבה מקריית גת נכנסו לסחרור של אובדן שליטה כספי. הוא ואשתו שכירים והורים לארבעה, והוא עובד גם כמנעולן. כשבני הזוג נישאו ב-1998, החליטו להשתקע בקריית גת, ליד משפחתה של האשה.
לדעתי זהו הסיפור הביזארי ביותר שאין לו שום קשר לבועת הנדל"ן הנוכחית ואף לא סופרה כאן כל האמת, אך יש כאן טיפים להתנהלות כלכלית נכונה אם כי דרך דוגמה שלילית מאוד. שמתי את ההערה כאן, כי עד לפה לזוג אין טעויות.
אישית רואה עתיד לקריית גת – בטווח הבינוני והארוך.
"באחת הדירות שראינו אמרנו, 'אנחנו רוצים לקנות אבל אין לנו כל כך כסף'.
תארו לעצמכם : ראיתי מודעה ביד 2 לקנות רכב , אני בא לפגישה עם בעל הרכב ואומר לו את המשפט לעיל...
אמרו לנו, 'אל תדאגו, תפנו לבנק, יש שם מישהי שתעזור לכם'".
כאשר לפני שנתיים התכתבתי באיזה פורום בנושא הנדל"ן ( ואז אני זה שהייתי תמהוני, כי תנועת עולה עולה שלטה ), איזה מתווך אמר שהוא עוזר גם למשקיעים עם 100 עד 200 אלף ₪. כאשר ציינתי שלא ניתן לקנות דירה להשקעה שעולה מיליון ₪ עם הון עצמי, קיבלתי תשובה : "אני מכיר פקידה בבנק שתעשה מאמץ ללקוח טוב". בנק אינו מוסד פילנתרופי וכאשר הוא "עוזר", צריך להיזהר. במקרה של דירה להשקעה הסתבר שאותו "משקיע" שיעבד גם את דירתו הוא לצורך הלוואה.
העזרה התבטאה במשכנתא של 85% מערך הבית, בסכום של 465 אלף שקל, שהבנק אישר לבני הזוג לקחת. "ברור שזה היה מפחיד, אבל ככה זה כשאתה ילד ומקים משפחה. אנחנו אנשים שעובדים לפי שבלונה - לך לצבא, תתחתן, קנה בית ותביא ילדים. כך ראיתי את ההורים שלי, כך פועלים כולם מסביבי. הבית הוא המבצר".
ההחזר החודשי היה 2,500 שקל, כרבע מהכנסתם החודשית של בני הזוג.
בית הוא מבצר , הוא ארמון. שימו לב : קריית גת 1998 – אין רכבת, אין כביש 6 – גם היום במחירי שיא ניתן למצוא שם דירות בפחות מ-500 אש"ח ! החזר משכנתא של 2500 ₪ אז היה יותר גדול משכר מינימום !
אבל כפי שפיליבה מעיד, "החיים מכינים לך הפתעות בדרך". כמה שנים מאוחר יותר הוא החליף עבודה, ובזמן שחלף עד שמצא אחת חדשה נוצר חור בהכנסותיו. פיליבה לא רצה להיכנס למינוס, והחל לפגר בתשלומי המשכנתא.
איך בדיוק ? הרי בד"כ אנשים במינוס ותשלום המשכנתא אינו בפיגור. התשובה : חשבון מוגבל. בחשבון כזה לא ניתן להיות במינוס.חשוב גם לזכור שמשכנתא לא משלמים בצ'קים, אלא בהוראת קבע.
"כיום אני עובד באופן מסודר, אבל כל הזמן רץ אחורה. שתי משכורות מספיקות לי בדיוק לארנונה, לחשמל, לטלפונים, לבתי ספר, לגנים. בסוף החודש אין לי כסף לממן לילדה גשר לשיניים".
אני מניח שמדובר באותה הדירה – שימו לב שאדם נלחם 13 שנים ואין אור בקצה המנהרה. בואו נעשה פסק זמן ונחשוב על זוג צעיר שמחליט להשתקע באם המושבות ובשנת 2009 נוטל משכנתא של מיליון ₪.
הבנק הציע לו לפנות לוועדה הבין-משרדית למחיקת חובות, שתפקידה לדון בבקשות של לווים לוויתור על תשלומים בגין פיגור בהלוואת זכאות, אך היא קבעה לו החזרים של 3,200 שקל לחודש - סכום גבוה מזה שלא הצליח לשלם מלכתחילה.
רגע אחד. באמת – איזו ועדה מרושעת ! כבודו לא הצליח לעמוד בתשלומים של 2500 ₪, אז היא קובעת לו 3200 .
אולי 3200 בשנת 2011 הם פחות משכר מינימום ואילו ב-1998 2500 ₪ היו יותר משכר מינימום ... אפשר גם להשוות לשכר הממוצע במשק.
בכך, הוא אומר, הוועדה לא עזרה לו אלא רק גרמה נזק.
אכלו לי, שתו לי. אגב, לא רק שהשכר במשק עלה משמעותית בין השנים 1998 ל-2011 , אלא ספציפית כושר ההשתכרות של תושב קריית גת עלה עוד יותר בזכות החיבור לרכבת. חבל שכבודו לא ציין את כישורי זוגתו שהייתה שותפה מלאה להחלטות כלכליות וגם להבאת 4 צאצאים לעולם, נפלאים ככל שיהיו.
השנה קיבלה משפחת פיליבה צו פינוי. האב התבצר בבית והודיע שהוא לא מסכים לזוז, והגיש עתירה לבית המשפט המחוזי. הוא חייב לבנק 730 אלף שקל, וכיום הוא נעזר בעמותת "חיים בכבוד", המסייעת לנפגעי משכנתאות, ומנסה לדחות את רוע הגזירה.
אז מה יש לנו ? אדם נלחם 13 שנה או קרוב לזה ומה בסוף ? בסוף בואו ניכנס ללוח יד2 ונראה מה אפשר לקנות בקריית גת בסכום החוב : וואלה, דירות 4 ,5 ואף 5.5 חדרים !
"אני צריך למצוא קונים לדירה עד יולי, או שכונסת הנכסים תמצא לי קונה בסכום נמוך יותר. אני אוכל, משלם חובות וזהו. אם בעבר הייתי מסוגל לקחת את המשפחה לאילת פעם בשנה, כיום גם את זה אני לא יכול לעשות. הבנק ובתי המשפט לא מקשיבים לך, רק כסף מדבר במדינה הזו".
למה לא מקשיבים, במקומות אחרים כמו ארה"ב מזמן היו מוציאים את כבודו מן הבית. וחוצמזה בנק הרי הקשיב לכבודו כאשר בא ליטול משכנתא. בנק מקשיב, הוא רוצה להקשיב. אבל – כל עוד זה מסתדר עם האינטרסים שלו. וכאשר בועת הנדל"ן תתפוצץ ובנקים בארץ יגלו הרבה חובות מסופקים, הם יהיו סובלניים הרבה פחות מהיום.
לעופר בוזגלו, 46, נהג מונית ואב לארבעה מירושלים, יש סיפור דומה. בוזגלו ואשתו קנו דירה ב-1998, כשהוא עבד כנהג באסם, ולקחו משכנתא של כ-600 אלף שקל, כולל הלוואת זכאות.
אין לי חלילה דבר נגד משפחות עם 4 ילדים רק שיש ספק רב האם אותם ההורים עשו איזשהו חשבון כלכלי לפני הבאתם. כל ילד נוסף מגדיל את ההוצאה המשפחתית, אולם במיוחד יש לתת את הדעת כאשר אמורה להיות "קפיצת מדרגה" בהוצאות. בדרך כלל מונית אינה יכולה לשמש כרכב לצרכי משפחה עם 4 ילדים.
בסך הכל היוו ההלוואות כ-90% מערך הדירה. "אשתי אמרה: מוכרים דירה ליד אמא שלי. כולם אומרים לך, תקנה דירה במקום לשלם שכירות, ובדולרים זה לא נשמע כל כך גבוה. לקחנו את מה שהבנק המליץ, אחר כך אחי בדק עם רואה חשבון ואמר: לקחת את ההלוואה הכי דפוקה שיש. אבל מאיפה אני מבין בדבר הזה, ובבנק לא מסבירים לך, לא ידעתי מי נגד מי. אני לא מאלה שבודקים".
כדאי לכל יועצי האחיתופל לדעת שגם הם עזרו לדפוק המשפחה ועליהם לשאת באחריות ( מוסרית לפחות ). אני דווקא לא בטוח שהם לקחו את ההלוואה הכי גרועה שיש. מי שלקח בשנת 2005 משכנתא לפי המפתח שליש צמוד מדד, שליש צמוד דולר ושליש צמודת פריים – שיחק אותה בגדול. אז האמינו עדיין שדולר יכול רק לעלות ואגב, אני שמח שעברו סוף סוף לתחשיב בשקלים.
באותם ימים עבדה גם אשתו של בוזגלו באסם, לבני הזוג היו רק שני ילדים והעתיד נראה ורוד. הדירה, בת שלושה חדרים, הספיקה לצורכיהם, הם הרוויחו כ-8,500 שקל בחודש ושילמו 2,600 שקל - אך ההחזרים הלכו וגדלו בגלל השינויים בריבית.
א. למשפחה שכבר יש שני ילדים וטרם החליטה על סוף פסוק, דירת 3 חדרים היא קטנה מדי. ב. כבר בהתחלה המשפחה הוציאה אחוז מוגזם מהכנסתם על משכנתא. רבע ובשום אופן לא יותר. בקיצור מצטער לומר – עתידם לא היה ורוד מהתחלה.
בינתיים עזב בוזגלו את אסם, היה מובטל ועבד בעבודות מזדמנות, אשתו היתה מובטלת אף היא, עד שהחלה לעבוד במעון, והם החלו להתקשות בהחזרים. מטפלת במעון – קרי שכר מינימום או קרוב לזה.
"נהייתי מוגבל בבנק, היה לי מינוס של 30 אלף שקל. בבנק הציעו לי עוד הלוואה אבל פחדתי, אז לקחתי בשוק האפור.
פה 10, שם עוד 5". במהרה טיפסו ההחזרים החודשיים עד ל-4,000 שקל, אך הזוג עדיין התקשה לשלם, וב-2007 קיבלו הודעת פינוי.
לוגיקה מוזרה קצת. מבנק פוחדים לקחת הלוואות אבל מהשוק האפור – חופשי. בקשר לגידול בתשלומי ההלוואות – התופעה מוכרת היטב ונקראת סחרור הלוואות. אבל כל שאר האמירות של החייב מראות ש"לא למד שום לקח ואין לו שכל גם להצטער" כדברי המשורר.
"שוב לקחתי כסף בשוק האפור, שוב שילמתי, ניסיתי להגיע להסדרים אבל לא עמדתי בהם. הגעתי לוועדה הבין-משרדית ולאלי ישי, שהיה אז שר התמ"ת. בהסדר האחרון הבנק רצה 50-60 אלף שקל. בוועדה אמרו לי, 'אתה חייב להפקיד כסף כל חודש', אבל בדיוק שללו לי את הרישיון ולא יכולתי לעבוד ולשלם".
זה ממש לא מספיק שתשלום המשכנתא לא יעבור רבע מן ההכנסה המשפחתית נטו - חייבים לחסוך בין חמישית לרבע מן ההכנסות בדיוק בשביל מצבים כאלה – שהפסקה זמנית של עבודה לא תפגע ברמת חיים ולא תידרדר לסחרור הלוואות. לפי אותו הזמר "אתה חייב את זה לעצמך, אתה חייב למשפחה".
כיום חייבים בני הזוג בוזגלו 800 אלף שקל. הם פנו לעמותת "חיים בכבוד" ובעזרתה הם מנסים לפתור את הבעיה - אך מצבם אינו משתפר. "גם בהוצאה לפועל אני כבר חייב 180 אלף שקל. אם אמכור את הבית, אצטרך להחזיר את כל הכסף, לא יישאר לי כלום".
לא נכון ולא נכון. לא ירבצו על כבודו חובות והוא יוכל להתחיל דף חדש.
בוזגלו אינו מעוניין למכור את ביתו או להתפנות ממנו. "לשכור בית זה להתחיל מהתחלה, וזה גם סיפור. כבר התחלתי ושילמתי, השקעתי, אני מעדיף להמשיך".
ראה הערה לעיל על כך שכבודו לא למד שום לקח. השקעת והגעת לשוקת שבורה – צא מפוזיציה !
לפי ההסדר האחרון שלו הוא פרש את המשכנתא מחדש ל-25 שנה, אך ספק אם יעמוד בהחזרים. "נגיע לסוף כשנהיה כבר עם מקל ההליכה.
אם יגיע לסוף, שימו לב – האדם כאילו נטל משכנתא של 800 אש"ח ( לא מתיחס לחובותיו בגין דברים אחרים ). במקרה של ירידת מחירים חדה ולאור ההיסטוריה המרשימה, בנק יזדרז וימכור את הדירה.
מכל הסיפור למדתי שעדיף לשלם, ואם אי אפשר - תמכור. לאחרים אני אומר: אם אתם לא יכולים לקנות, אל תקנו".
נשפר טיפה את הצעתו של מר בוזגלו ונאמר כך: אם אין לכם הון עצמי והכנסה כך שלכל היותר רבע ממנה תלך על תשלום המשכנתא – על תחתמו על העסקה. בפרט אם למר בוזגלו יש ספקות לאור יכולת עמידתו בהחזרים – מוטב כי יחזיר את חובותיו ויתחיל מחדש.
דחף הקינון ניצח
ואולם גם מי שמודע מראש לחוסר ההיגיון הכלכלי שבקניית בית מחוץ להישג ידו, עלול למצוא את עצמו מחויב אליה ממניעים לא רציונליים.
טוב, אחרי 3 סופרים קורעי לב שהם תוצאה של דחף בלתי נשלט שאולי עוד ייכנס להיסטוריה כרפלקס פיליבה-בוזגלו – הנה מביאים 3 סיפורים יחסית טובים. אולם עלינו לזכור כי "את האפרוחים סופרים בסתיו".
רונן (שם בדוי) לוקח בימים אלה משכנתא כבדה על בית עם גינה. גם במקרה שלו, כמו אצל מירי, השאיפה אינה סתם בית, אלא בית החלומות, זה שמתאים למפרט הפנטסיה הפנימי יותר מאשר למצבו של חשבון הבנק.
כשרונן התחתן לפני שבע שנים, הוא קרא את הספר "אבא עשיר אבא עני", במטרה לשפר את מצבו הכלכלי.
כאן המקום לציין כי רוברט קיוסאקי הוא אחד האשמים בבועת הנדל"ן בארה"ב. לקוראי אנגלית שביננו אני מציע בחום לקרוא את הביקורת http://www.johntreed.com/Kiyosaki.html . הבעיה היא שגם היום יש מי שקורא את הזבל הזה ואף פועל לפי ההמלצות.
רונן ואשתו, שניהם עובדים בתחום ההיי-טק, הרויחו משכורות יפות אך לא התברכו בהון עצמי רב: הדבר ההגיוני לעשות, למדו מהספר, הוא להשהות את קניית הדירה הראשונה שלהם בחמש שנים לפחות, להשקיע את חסכונותיהם בחוכמה ולחזות בהם גדלים.
חוששני שבספריו של קיוסאקי אתם לא תמצאו טיפים להשקעה חכמה, אלא דווקא לקניית נדל"ן להשקעה – ועוד בארה"ב. ספריו של קיוסאקי אינם כוללים מידע רלוונטי כלפי ישראל, אוסטרליה או כל מקום אחר פרט לארה"ב.
רונן, שחלומו היה לעבוד קשה עד גיל מסוים ולאחר מכן לצמצם את היקף העבודה ולחיות בנחת, רצה לכל היותר לקחת משכנתא קטנה לטווח קצר.
אלא שרציונל כלכלי הוא דבר אחד, ודחף קינון הוא משהו אחר. "אשתי ממש רצתה לקנות בית, ולאחר שנתיים וחצי היא נשברה סופית. היא רצתה בית משלה, שבו תוכל לעשות מה שהיא רוצה, שההשקעה לא תלך לבעל הבית אלא אליה. כל שיחה בעניין הסתיימה במסקנה ההגיונית שאפשר לשכור בית ולהשקיע את הכסף, אבל מיד אחר כך ההיגיון נעלם והרצון לבית חזר".
רונן ואשתו קיבצו את כל חסכונותיהם, ביקשו מההורים, גייסו גם ירושה שקיבלו במפתיע והגיעו לכ-1.5 מיליון שקל, שעמם החלו לחפש בית.
שימו לב להגיון – לא התברכו בהון עצמי רב, אך הצליחו לגייס 1.5 מיליון ₪ !!!
"כל הכספים שלנו גויסו לעניין. כל החסכונות שלי מילדות, ושל אשתי מאז הצבא. ילדים לא היו לנו אז, היתה פנסיה כי היינו שכירים, והאמנו שיהיה בסדר".
זה טוב שאדם צעיר חושב על פנסיה, רק צריך לזכור שיעברו עוד עשרות שנים עד שייהנו ממנה – אם לא יקרה דבר עד אז.
במהלך החיפוש, נהפכו הדרישות מבית החלומות לספציפיות יותר ויותר: בית במושב באזור כפרי, עם שטח של חצי דונם לפחות. "היינו נאיבים, רצינו טבע ונוף וחלמנו לשבת בערסל כל היום". אלא שבדיוק אז החלו המחירים לעלות, והם נאלצו להרחיב את אזור החיפוש - מאזור השרון שבו גרו לרדיוס שכלל את עמק חפר ולכיש. לפני שלוש שנים וחצי רכשו מגרש בהרחבה של מושב ליד ירושלים, אלא שבניית ההרחבה התעכבה בשל בעיות עם מינהל מקרקעי ישראל, ושלוש שנים לאחר הרכישה מצאו את עצמם עם מגרש ריק, צפי לא ברור לגבי תאריך סיום הפרויקט ושלושה ילדים.
אם אני מבין נכון , את הסכום הפנטסטי של 1.5 מיליון ₪ הם הצליחו לגייס לפני כארבע שנים – בשנת 2007 ! אבינו שבשמיים, עם סכום כזה אז כל הארץ כמעט עמדה לרשותם.
"בנקודה הזו הבנו שלא מתאים לנו לגור באזור מרוחק, והחלטנו לחזור לאזור שבו אנחנו גרים. התחלנו לחפש שוב - בינתיים מחירי הבתים באזור עלו ב-60%. חסכנו קצת מאז, אבל לא בכאלה פרופורציות. הגרוע מכל הוא שהכסף שלנו לא עשה כסף, כי הוא חיכה כל הזמן בפיקדון שקלי כדי שנוציא אותו לטובת הבית. הפסדנו מכאן ומכאן".
באחרונה רכשו בני הזוג בית באזור השרון תמורת 3 מיליון שקל, ולקחו משכנתא של 50% מהסכום ל-30 שנה, בהחזרים חודשיים של כ-6,000 שקל, שמהווים כשליש מהכנסתם.
לא שחלילה אני מזלזל בהכנסה חודשית של 18,000 ₪ שהיא חלום רחוק לרוב המשפחות בישראל, אבל להגיד שאלה משכורות יפות בתחום ההיי-טק – טיפה מוגזם. בכל מקרה רק אחד מהם מביא 5 ספרות נטו ואם אחד מביא 12,000( סביר לתחום ) אז השני – רק 6,000 שזה נמוך מאוד. כמו-כן לא צוין נושא הרכב שכל-כך קריטי גם בענף וגם למגורים באזור כפרי.
"כרגע אנחנו חיים בתכנון מפורט לשמונה-עשר השנים הקרובות - החל ברמת החוג לילד וכלה ברמת הקניות. כמה אפשר להוציא, כמה צריך להכניס בכל חודש בכל שנה".
רונן נכנס למחויבות הזאת כשהוא מבין היטב את השלכותיה. "הנימוקים לקניית הבית אינם כלכליים. כלכלית, זו החלטה לא נכונה לחלוטין. זה מפחיד, אבל צריך לעשות את זה מתישהו".
להלן מס' נקודות לדיון \ מחשבה :
1. לתכנן ל-18 שנים קדימה זה יפה, אבל כמו שמר פיליבה אומר, החיים מכינים לך הפתעות בדרך. אם לקחת משכנתא בגיל 30 ל-30 שנה ותעשה איזה אקזיט יפה - שיחקת אותה. אבל אם בגיל 45 HP קונה את COMPAQ ( ששם אתה במקרה עובד ) ומאחדים תפקידים כפולים ? או שנגיד התמזל מזלך לעבוד בחברת COMVERSE ...
2. את השאלה של גידול עתידי בהכנסות מול הצרכים הגדלים של המשפחה נשאיר פתוחה, כי יש כאן יותר מדי משתנים. אבל מדובר במשפחה צעירה עדיין ואם תחליט ( או שזה יבוא בהפתעה ) להתרחב – ההכנסות יקטנו ואילו ההוצאות ...
3. כאשר משפחה מתגוררת בבית פרטי, הוצאותיה על אחזקת הבית גבוהות משמעותית ממשפחה שמתגוררת בבניין משותף. לכן במקרה של בית פרטי יש להחמיר ולקבוע כי המשכנתא תגיע ל-20% לכל היותר מסך הכנסות המשפחה. ( במקרה של שכירות זה שונה, כי חלק מן ההוצאות על תחזוקת הבית יוטלו על בעל הנכס ).
4. אם מדברים על שיקול פסיכולוגי ולא כלכלי, אז צריך להניח שרונן ואשתו מרוצים בביתם החדש ומוכנים לשלם תמורת זה. כל יום הם מוכנים להזכיר לעצמם כמה טוב להם ואיזה יופי שבזכות הבנק יש להם יכולת לגור בבית פרטי. אבל ילדים שלהם שאינם מכירים בית אחר אינם שותפים למחשבתם. ילדה בגיל 12 שחברותיה לכיתה מתגוררות בבתים משותפים ( אך עם פינה פרטית לכל אחת ) ולובשות בגדי מותג, נוסעות לחו"ל וכו' - עלולה להרגיש תסכול. מבחינתה הבית עם גינה זה משהו מובן מאליו, משהו שהייתה אפילו מוכנה לוותר עליו כדי ליהנות כמו חברותיה.
5. ועוד בקשר לילדים – משפחה א' נטלה משכנתא ל-20 שנה וגרה בדירת 4 חדרים. משפחה ב' נטלה משכנתא ל-30 שנה וגרה בקוטג'. לשתי המשפחות הכנסות דומות ונניח אפילו שההוצאות דומות, כולל תשלום משכנתא. משפחה א' תסיים לשלם את המשכנתא כאשר הילד הבוגר ילך לצבא והקטנים עוד יהיו בתיכון וכך תוכל לסייע לילדים בתחילת חייהם העצמאיים. משפחה ב' תסיים לשלם את המשכנתא, כאשר הילד הבוגר כבר יקים משפחה משלו ואחרים יהיו כנראה כבר אחרי אוניברסיטה.
וזה מביא אותי למחשבה שהחלטתו של רונן גרועה לא רק כלכלית, אלא גם פסיכולוגית
"זה חלום קיומי"
עבור אורית (שם בדוי) קניית הבית סימלה יציבות, שאותה שאפה להעניק לבנותיה לאחר גירושיה לפני 10 שנים. גם העובדה ששכירות בישראל אינה סידור ארוך טווח תרמה להחלטה. "חשבתי, איך אחיה בשכירות כל החיים? על מזוודות, עם שתי ילדות קטנות? גם כך הן עברו חוויה לא פשוטה - אני צריכה קורת גג מסודרת, קבועה. המשמעויות של משכנתא לא היו ברורות לי, כמה מחזירים בפועל וכו', אבל במשך שלוש שנים שכרתי דירה, הכסף עף ולא נשאר לי כלום".
על פניו טיעוניה של אורית צודקים. אבל בואו ניעזר בלוח יד 2 ובמחשבוני משכנתא : יסתבר לנו שללא הון עצמי משמעותי ומחירים של היום , מבחינת התזרים השוטף , שכירות זולה ממשכנתא. אז גם אם נסכים עם הטיעון שמשפחה המשלמת 4,500 ₪ משכנתא יש לה בטחון, אבל 3,500 ₪ שכירות הם זריקת כסף - נשאלת שאלה : אם לאורית ששכרה דירה הכסף אף לא נותר כלום – כיצד הייתה עומדת בתשלומי משכנתא.
אורית, שגרה אז ברמת גן, מצאה דירה ממש בשכונה שלה, שעלתה קצת יותר מ-600 אלף שקל. ההון העצמי שלה עמד אז על 150 אלף. דבר אחד היה ברור לה: היא חייבת לעמוד בתשלומי המשכנתא.
כמובן שהסכומים לא אקטואליים להיום. המשכורת עלתה אמנם ב-7 השנים האחרונות, אבל לא באותו סדר גודל.
"עבדתי במקום מסודר, ואני באמת סוס עבודה. אמרתי, אעבוד קשה, אעבוד בלילות, לא אכפת לי - אקרע את עצמי ואני אשיג את זה. זה חלום קיומי. מצד אחד, חצי משכורת הלכה למשכנתא. אבל הידיעה שיש לך קורת גג משלך - טוב, לא בדיוק שלך, של הבנק - יש בה משהו מרגיע".
הערה חשובה. אגב מי שנוטל משכנתא ל-25 שנה וחושב אחרי 12 שנה שהוא מוגן היטב מפני הבנק – שייקרא את סיפורי בוזגלו את פיליבה.
אורית החליטה שהיא לא תיכנס למינוס ויהי מה, והחלה לחיות לפי תקציב קפדני. "כל מה שיכולתי, כמו דמי חבר, הפסקתי לשלם. עשיתי חלטורות בלילות תמורת עוד כמה מאות שקלים בחודש. הבנות שלי יודעות שאם חרגנו מהתקציב, אין יותר מסעדות או בתי קפה עד סוף החודש".
זה כבר יותר טוב. אבל מי שקבע שמשמעת תקציבית חייבים לשמור רק אם נוטלים משכנתא ? מדוע לא ניתן לנהוג בצורה דומה בשכירות ?
בנותיה גדלו בינתיים, ונשארו לה עוד ארבע שנים וחצי לסיום המשכנתא. כיום היא יכולה לנשום קצת ולהתרווח, ובסך הכל היא חושבת שעשתה עסקה טובה. "ערך הדירה עלה מאוד. וחוץ מזה, תמיד אומרים: תגורו בשכירות, תחסכו להון עצמי. אבל מי שמשלם שכר דירה לא יכול לחסוך ממילא, בטח כשמדובר במפרנס יחיד. המיתוס של לחיות ולחסוך לא מציאותי. אמנם אני משלמת סכום כפול למשך 15 שנה, אבל בסוף יהיה לי משהו".
אבל אם חיים בשכירות ( חלילה לא טוען שזה תמיד עדיף ) ולא משלמים כפול – ואת החצי השני חוסכים, אז בסוף מגיעים למחצית דירה. ואם תופסים גל התמתנות מחירים, אז בכלל הון עצמי יכול להיות גבוה מ-50%...
השאיפה להתקדם ולשפר את תנאי הדיור אינה מרפה גם ממי שכבר סיים לשלם על ביתו. י' ובעלה, נשואים מזה 17 שנה, התחתנו כדי שיוכלו לקחת משכנתא. היא היתה בת 21, הוא בן 27, וכדי לשלם אותה הם מכרו את המכונית, ויתרו על ירח דבש וגרו אצל ההורים במשך שנתיים. גם הם, כמו מירי, קנו דירה מקבלן וגילו כי יצטרכו להחליף הכל - מהאסלות עד הריצוף - כדי שיתאים לחלום.
זה משהו חדש – התחתנו בשביל משכנתא. חשבתי שאנשים מתחתנים כדי להקים משפחה ,לגדל ילדים, לצמוח בחיים.
משכנתא הופכת מאמצעי למטרה וזה קצת עצוב הייתי אומר.
"הדירה עלתה 150 אלף דולר, מתוך זה היו לנו 100 אלף שקל, ולא הבנו כמה מהר זה נהפך ל-200 אלף דולר. לא היה לי אכפת להצטמצם. אז לא אסע לחו"ל - אני רוצה מרצפות".
חלום של אנשים – אסלות , מרצפות. כמו שאמר חבר פאנל בגלובס "רוצים ללקק סיד מקירות".
בני הזוג לקחו עוד הלוואות מהבנקים שבהם עבדו, חילקו חלק לחמש שנים, חלק לעשר וחלק ל-15. לפני שנתיים סיימו לשלם את הכל, ובמקביל התקדמו בעבודה וכיום הם "חיים את החיים היפים: שלוש פעמים בשבוע אוכלים במסעדות, חודש בארה"ב, חודש באירופה.
מצטער, לא קונה את הסיפור. איזה מעסיק ייתן לעובד להיעדר חודשיים בשנה ? אלא אם כן הם עשו אקזיט משמעותי, אבל אז גם הסיפור עם משכנתא הופך ללא-אקטואלי עבורם.
ברגע שהמשכנתא נגמרה התחלנו לחגוג. אבל עכשיו בעלי רוצה בית חדש, ולקחת עוד משכנתא. הבנות רוצות לעבור. אני לא רוצה להיכנס לזה עוד פעם, אבל אולי לא תהיה ברירה".
אם כבר הוזכר כאן ארגון "יבולים", כדאי למשפחה לפנות אליהם לייעוץ או לכל ארגון אחר. צריך להבין את הצרכים בהווה ובעתיד – וכך יפחת משמעותית הסיכוי ל"הפתעות בדרך" כדברי מר פיליבה.
לאחר שתמכור את ביתה הגדול והיפה, י' מתכוונת להימנע מלקיחת משכנתא לגמרי. "אני לא קונה בית של יותר מארבעה חדרים. אני מתגעגעת לבית החם, שבו אני תמיד רואה את הילדים שלי מכל מקום. כיום אני חושבת שלא צריך להיות עבד למשכנתא. אני רוצה ליהנות מהחיים, וגם אם אבנה בעתיד - זה יהיה משהו קטן. אחרי הכל, בית זה בסך הכל קירות".
סיכום קצר :
ראינו סיפורים של 6 משפחות. שלוש שנפלו ושלוש שהצליחו או מצליחות לשרוד, כאשר לעניות דעתי אחת מהן יש לה סיכוי גדול ליפול בעתיד.
למרות שנושא משכנתאות וסטנלי פישר הוזכרו ע"י הכתבת, לא ברור מה היא ממליצה לסטנלי פישר לעשות וכיצד הסיפורים שרובם ככולם התחילו הרבה לפני עידן הבועה של 2008 – 2010 משליכים על הקונים של השנתיים וחצי האחרונות.
יתרה מכך כותב שורות אלה סבור, כי אילולא הרכישות היו מתרחשות בשנים 2008-2011 גם אורית וגם גב' י' היו נופלות בהסתברות גבוהה. 3 המשפחות הראשונות שנפלו על רכישות טרם עידן הבועה – בטח ובטח היו נופלות עכשיו.
על משפחה צעירה השוקלת לרכוש דירה ולהתחייב למשכנתא בסכום של 6 ספרות – לפנות לייעוץ כלכלי טרם הרכישה, ייעוץ שלא עולה על 1,000 ₪ אך עשוי לחסוך הרבה מן הנאמר בכתבה.
Friday, June 17, 2011
Et tu , Brute ?
| חב"ד - לא מה שחשבתם |
| אביב רון, 15/05/2011 |
על אירוע הדלקת המשואות בפתיחת אירועי יום העצמאות העיבה, בעיני, ידיעה שלא זכתה לפרסום נרחב. חלק מרבני חב"ד בישראל פרסמו הודעה בעיתונים חרדים בה הצהירו, קבל עם ועולם, כי השתתפותו של חסיד חב"ד שמעון רוזנברג, סבו של מוישי הולצברג שהוריו נרצחו בשרשרת הפיגועים במומביי, בטקס הממלכתי בהר הרצל הוא בניגוד לדרך חב"ד. במודעה נכתב כי השתתפותו בטקס ש"תוכנו ורוחו זרים לרוח ישראל סבא", היא על דעתו הפרטית ובשום אופן לא בשמה של התנועה. |
ככה מתנהגים אנשים שחושבים כי יש להם מונופול על האמת. מבחינתם, כל אותם דתיים אורתודוקסים ציונים שמאמינים במדינה ושרים את התקווה הם חלק בלתי נפרד מהמדינה המושתתת על כפירה. בעיני חב"ד, כל אותם ישראלים שהם מנסים לקרב ליהדות, על פי השקפתם, שייכים למדינה שיסודה בכפירה.
רק בישראל החרדים יכולים לחיות עם ולהרגיש בלי. חסידי חב"ד לא שונים בעניין ושום חיוך או מתק שפתיים לא ישנה זאת. הגיע הזמן שנפסיק לחשוב שמה שיורד עלינו זה גשם.
============================================================================ המסקנה ברורה : אם עד היום חשבנו שמדובר "לא ממש בחרדים" , שחלקם ( ההולך ופוחת ) משרתים בצבא ובקיצור בסוג של דתיים-לאומיים הלובשים שחור, המציאות באה וטופחת לנו על השכם. על מוסדות המדינה ובפרט על הרשויות המקומיות להסיר כל תמיכה ממוסדות חב"ד, לפחות לעת עתה. אגב, יהודה משי זהב אמר בעת הדלקת המשואה לפני מס' שנים "ולתפארת מדינת ישראל". מאותו רגע הוא מבחינתי דמות לגיטימית. |
Saturday, June 04, 2011
They do it over and over again !
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4077735,00.html
בשבת הבאה: החרדים שבים להפגין בחניון קרתא
5,000 מפגינים מהעדה החרדית צפויים להגיע בשבת הבאה לחניון קרתא בירושלים, להפריע לתנועה ולמנוע כניסה לחניון - במחאה על חילול היום הקדוש. קמב"ץ העדה החרדית: "ברקת מקדם פסטיבלים בעיר, וצריך להזכיר לו שיש פה גם חרדים"
ארי גלהר
5,000 מפגינים מהעדה החרדית צפויים להגיע בשבת הבאה לחניון קרתא בירושלים, להפריע לתנועה ולמנוע כניסה לחניון - במחאה על חילול היום הקדוש. קמב"ץ העדה החרדית: "ברקת מקדם פסטיבלים בעיר, וצריך להזכיר לו שיש פה גם חרדים"
ארי גלהר
כשנתיים אחרי תקופת ההפגנות הסוערות מול חניון קרתא בירושלים, בעדה החרדית הוחלט לחזור להפגנות ההמוניות. בשבת הבאה צפויים להשתתף בהפגנה גדולה במיוחד כ-5,000 מאנשי העדה.
קמב"ץ העדה החרדית, יואליש קרויס, אמר ל-ynet כי ההחלטה לחזור ולהפגין התקבלה מאחר שמשמרת המחאה הקבועה החלה להצטמצם בשנה האחרונה, ואפקט
ההפגנה כמעט שנעלם לגמרי.
ככל הנראה, במטרה להפוך את הפגנת ה"סיפתח" למשמעותית במיוחד, בשבת הבאה יצטרף לצועדים גם אדמו"ר חסידות "תולדות אהרון", הרב דוד קאהן. לקראת ההפגנה תצא קריאה פומבית מהאדמו"ר וממנהיג העדה החרדית, הרב יצחק טוביה וייס, להגיע לחניון ולמחות על חילול השבת בעיר הקודש.
כך זה היה בפעם הקודמת (צילום: גיל יוחנן)
על-פי התוכנית, אלפי המפגינים ייצאו בשעה 17:15 מכיכר זופניק בשכונת מאה שערים, דרך רחוב הנביאים לכיוון החניון. בעדה החרדית מבהירים כי לא יהיו גילויי אלימות, אך המשתתפים במחאה ישבשו את התנועה, יחסמו את הכניסה לחניון וינסו להתיש את השוטרים ב"משחקי חתול ועכבר".
קרויס: "ראש העיר, ניר ברקת, מקיים כל מיני פסטיבלים בעיר - בהם פסטיבל טעמים עם אוכל לא-כשר, ופסטיבל כנסיות. כנראה שצריך להזכיר לו שירושלים היא גם עיר של חרדים, שלהם הוא לא דואג, ואינו משקיע בהם כלל".
האם התמונות יחזרו על עצמן? (צילום: גיל יוחנן)
בקיץ 2009 יצאו החרדים להפגנות אלימות נגד פתיחת חניון קרתא ביום הקדוש בשבוע. מאות חרדים הגיעו מידי שבת אל החניון והתעמתו עם השוטרים - ולא פעם הדבר הסתיים בפציעות ובמעצרים.
ההפגנות הלכו והחריפו בחלוף השבועות, והמחאה הידרדרה לכדי יידויי אבנים לעבר מכוניות, הצתות פחי אשפה עם צאת השבת וזריקת חיתולים. ביקורת קשה נמתחה על המפגינים החרדים נוכח ביטויים קשים שהטיחו בשוטרים, כגון "נאצים, תישרפו בגיהנום". לאחר חודשים מספר הוחלט בעדה החרדית להפסיק את ההפגנות ההמוניות, ולשמור את המחאה על "אש קטנה".
"מגבירים את השנאה"
מנכ"ל עמותת חדו"ש לחופש דת ושוויון, הרב עו"ד אורי רגב: "צריך היה להיות תמים במיוחד לחשוב שפסקו מלחמות השבת בירושלים. הייתה זו
רק שאלה של זמן מתי תוצת האש מחדש. חסידות תולדות אהרון היא אמנם הסמן הימני של היהדות החרדית, אבל כל עוד לא יצאו ראשי הציבור הזה, חברי הכנסת ורבניהם, נגד בריונות המפגינים - תהיה אחריותם לא קטנה מזו של המפגינים, המקללים וזורקי החיתולים.
"חבל שיוזמי מלחמות השבת אינם מבינים שהם האויב הגדול ביותר של היהדות, ושאחרי כל הפגנה כזו - גוברת דווקא השנאה ליהדות".
בהכנת הידיעה השתתף יאיר אלטמן
===================================================================================
אני חושב שעל הפסקה האחרונה יש לחזור שוב ושוב :
חסידות תולדות אהרון היא אמנם הסמן הימני של היהדות החרדית, אבל כל עוד לא יצאו ראשי הציבור הזה, חברי הכנסת ורבניהם, נגד בריונות המפגינים - תהיה אחריותם לא קטנה מזו של המפגינים, המקללים וזורקי החיתולים.
פעמים רבות אני נתקל בתגובות : אלה הקיצוניים, לא כולם כאלה, יש הרבה חרדים שעובדים וכו'.
עד שלא נשמע קולות שכנגד - זו מבחינתי הדרך של כל המגזר הזה.
ועוד נקודה שצריך לתת עליה את הדעת :
העדה החרדית בירושלים היא כן הסמן הקיצוני, אך כל המגזר - וגם מגזרים אחרים בלי ידיעתם - רוכשים מוצרים בהכשר הבד"ץ של העדה החרדית. בכך אנחנו תומכים כספית בדיוק באותם החרדים המתפרעים.
לצערי , לא תמיד יש ברירה. התמנון חדר חזק מדי לשוק המזון הישראלי. אבל אם יש לי 2 מוצרים זהים של חברות שונות - אחד בהשגחה של הבד"ץ ואחד בלי - ללא הפרש משמעותי במחיר - אני לוקח את המתחרה. לא ישנה את כל התמונה, אבל בכל זאת.
"חבל שיוזמי מלחמות השבת אינם מבינים שהם האויב הגדול ביותר של היהדות, ושאחרי כל הפגנה כזו - גוברת דווקא השנאה ליהדות".
Sunday, March 27, 2011
Game over !
אז זהו, כנראה שאנו עומדים לפני פיצוץ בועת הנדל"ן. כל הפרמטרים מצביעים על כך. מחר , יום שני הנגיד יעלה את הריבית והחבל יתהדק עוד יותר על אלה שלקחו משכנתאות בלי חשבון. למרות שבפועל יש מעט מאוד עסקאות, נותרו כנראה כאלה שטרם הבינו שהמשחק נגמר. טוב, גם בארה"ב בין תחילת משבר הסאב-פריים איפשהו בקיץ 2007 ועד לקריסת ליהמן ברדרס בסתיו 2008 חלפה לה יותר משנה אחת. כאן להערכתי העסק יקח פחות זמן.
דו"חות הבנקים מגלים: שוק המשכנתאות לא מתקרר
אף שבנק ישראל ניסה להגביל את חלוקת המשכנתאות, כ־40% ממשכנתאות מזרחי טפחות ולאומי ברבעון הרביעי ניתנו במינוף גבוה מ־60%. בפברואר הועמדו משכנתאות בהיקף 4 מיליארד שקל - עלייה של כ־26% לעומת פברואר 2010
תומר זלצר
27.03.11, 10:25
23 תגובות
הניסיון של בנק ישראל לצנן את שוק המשכנתאות באמצעות סדרה של הוראות נקודתיות (גישה "מאקרו־יציבותית") שהוכרזו במהלך 2010 לא הצליח - כך מגלים הדו"חות השנתיים של מזרחי טפחותולאומי למשכנתאות.
ההוראה המשמעותית שהוציא בנק ישראל בעניין, ושנכנסה לתוקף בתחילת הרבעון השלישי, קבעה כי על הבנקים לבצע הפרשה נוספת של 0.75% על משכנתאות שניתנות בשיעור מימון (גובה המשכנתה ביחס לשווי הנכס) גבוה מ־60%. בנק מזרחי טפחות, שמוביל את ענף המשכנתאות, נאלץ לבצע הפרשה של 24 מיליון שקל במחצית השנייה של 2010. בנק לאומי למשכנתאות, השחקן השני בגודלו בתחום, ביצע הפרשה של 19 מיליון שקל.
את התגברות התחרות בענף המשכנתאות, למרות ניסיונות הצינון של בנק ישראל, אפשר לראות בעלייה בשיעור המשכנתאות שניתנו במינוף גבוה מ־60% במחצית השנייה של 2010: ברבעון השלישי עמד שיעור זה על 33% הן במזרחי טפחות והן בלאומי למשכנתאות; ואילו ברבעון הרביעי עלה שיעור זה ל־39% במזרחי טפחות ול־40% בלאומי למשכנתאות.
גם ניסיון הצינון האחרון של בנק ישראל, שנכנס לתוקף בסוף אוקטובר והגדיל את דרישות הקצאת ההון מהבנקים על משכנתאות גדולות (מעל 800 אלף שקל) בריבית משתנה ובשיעור מינוף גבוה מ־60%, הוביל עד כה להשפעה שולית בלבד על הבנקים. כך יישום ההוראה גרע מיחס הלימות ההון של בנק מזרחי טפחות, שעמד בסוף 2010 על 13.7%, 0.04% בלבד.
בקטע מתוך הדו"ח השנתי של בנק ישראל שפורסם בשבוע שעבר נכתב כי "הצעדים שנקט בנק ישראל עד כה בשוק המשכנתאות היו צעדים ראשוניים ומתונים יחסית. הם נועדו, בין היתר, להגביר את מודעות הציבור לסיכונים במסלולי המשכנתאות השונים". על הרקע הזה, גוברת ההערכה כי נגיד בנק ישראל פרופ' סטנלי פישר והמפקח על הבנקים דודו זקן יודיעו בקרוב על מגבלות חדשות על הבנקים למשכנתאות.
בתוך כך, בנק ישראל פרסם בשבוע שעבר נתונים רשמיים שהעלו כי במהלך פברואר העמידו הבנקים משכנתאות חדשות בהיקף כ־4 מיליארד שקל - נתון דומה לחודש ינואר ועלייה של כ־26% בהשוואה לפברואר 2010. ב־12 החודשים האחרונים העמידו הבנקים משכנתאות חדשות בהיקף של כ־49.4 מיליארד שקל. מספר עסקאות המשכנתה עמד בפברואר על 7,254 - בדומה לינואר ועלייה של כ־15% לעומת פברואר 2010. גובה המשכנתה הממוצעת עמד בפברואר על כ־556 אלף שקל.
===================================
ועכשיו ברשותכם אעתיק את הטוקבקים שהם חשובים בעיניי לא פחות מן הכתבה עצמה. לא כולם MASTERPIECES כמובן, אך חלקם עשויים לשמש חומר לימוד לעוד שנים רבות קדימה בנושא קריסת שוק הנדל"ן בישראל 2010 :
אף שבנק ישראל ניסה להגביל את חלוקת המשכנתאות, כ־40% ממשכנתאות מזרחי טפחות ולאומי ברבעון הרביעי ניתנו במינוף גבוה מ־60%. בפברואר הועמדו משכנתאות בהיקף 4 מיליארד שקל - עלייה של כ־26% לעומת פברואר 2010
תומר זלצר
27.03.11, 10:25
23 תגובות
הניסיון של בנק ישראל לצנן את שוק המשכנתאות באמצעות סדרה של הוראות נקודתיות (גישה "מאקרו־יציבותית") שהוכרזו במהלך 2010 לא הצליח - כך מגלים הדו"חות השנתיים של מזרחי טפחותולאומי למשכנתאות.
ההוראה המשמעותית שהוציא בנק ישראל בעניין, ושנכנסה לתוקף בתחילת הרבעון השלישי, קבעה כי על הבנקים לבצע הפרשה נוספת של 0.75% על משכנתאות שניתנות בשיעור מימון (גובה המשכנתה ביחס לשווי הנכס) גבוה מ־60%. בנק מזרחי טפחות, שמוביל את ענף המשכנתאות, נאלץ לבצע הפרשה של 24 מיליון שקל במחצית השנייה של 2010. בנק לאומי למשכנתאות, השחקן השני בגודלו בתחום, ביצע הפרשה של 19 מיליון שקל.
את התגברות התחרות בענף המשכנתאות, למרות ניסיונות הצינון של בנק ישראל, אפשר לראות בעלייה בשיעור המשכנתאות שניתנו במינוף גבוה מ־60% במחצית השנייה של 2010: ברבעון השלישי עמד שיעור זה על 33% הן במזרחי טפחות והן בלאומי למשכנתאות; ואילו ברבעון הרביעי עלה שיעור זה ל־39% במזרחי טפחות ול־40% בלאומי למשכנתאות.
גם ניסיון הצינון האחרון של בנק ישראל, שנכנס לתוקף בסוף אוקטובר והגדיל את דרישות הקצאת ההון מהבנקים על משכנתאות גדולות (מעל 800 אלף שקל) בריבית משתנה ובשיעור מינוף גבוה מ־60%, הוביל עד כה להשפעה שולית בלבד על הבנקים. כך יישום ההוראה גרע מיחס הלימות ההון של בנק מזרחי טפחות, שעמד בסוף 2010 על 13.7%, 0.04% בלבד.
בקטע מתוך הדו"ח השנתי של בנק ישראל שפורסם בשבוע שעבר נכתב כי "הצעדים שנקט בנק ישראל עד כה בשוק המשכנתאות היו צעדים ראשוניים ומתונים יחסית. הם נועדו, בין היתר, להגביר את מודעות הציבור לסיכונים במסלולי המשכנתאות השונים". על הרקע הזה, גוברת ההערכה כי נגיד בנק ישראל פרופ' סטנלי פישר והמפקח על הבנקים דודו זקן יודיעו בקרוב על מגבלות חדשות על הבנקים למשכנתאות.
בתוך כך, בנק ישראל פרסם בשבוע שעבר נתונים רשמיים שהעלו כי במהלך פברואר העמידו הבנקים משכנתאות חדשות בהיקף כ־4 מיליארד שקל - נתון דומה לחודש ינואר ועלייה של כ־26% בהשוואה לפברואר 2010. ב־12 החודשים האחרונים העמידו הבנקים משכנתאות חדשות בהיקף של כ־49.4 מיליארד שקל. מספר עסקאות המשכנתה עמד בפברואר על 7,254 - בדומה לינואר ועלייה של כ־15% לעומת פברואר 2010. גובה המשכנתה הממוצעת עמד בפברואר על כ־556 אלף שקל.
===================================
ועכשיו ברשותכם אעתיק את הטוקבקים שהם חשובים בעיניי לא פחות מן הכתבה עצמה. לא כולם MASTERPIECES כמובן, אך חלקם עשויים לשמש חומר לימוד לעוד שנים רבות קדימה בנושא קריסת שוק הנדל"ן בישראל 2010 :
===================================
מ, (27.03.11) 17 תנו ציון לתגובה זו:1. להעלות מייד את הריבית ב 0.5%
מר פישר !!! אתה ישן ממש ישן תעלה מחר את הריבית המינימום 0.5% אחרת זה מאבד את המומנטום וממשיכים לטבוע בים המשכנתאות ... הקרוב גם ארהב תעלה את הריבית
כאן האינפלציה גואה ואת ממש ישן
מ, (27.03.11) 17 תנו ציון לתגובה זו:1. להעלות מייד את הריבית ב 0.5%
מר פישר !!! אתה ישן ממש ישן תעלה מחר את הריבית המינימום 0.5% אחרת זה מאבד את המומנטום וממשיכים לטבוע בים המשכנתאות ... הקרוב גם ארהב תעלה את הריבית
כאן האינפלציה גואה ואת ממש ישן
הייטקיסט, (27.03.11) 43 תנו ציון לתגובה זו:2. לא יאמן לאנשים יש מספיק כסף
ואני איש הייטק שמרוויח 20000 נטו- אין לי כסף לדירה ישנה ברמת גן- בשכונה חלשה (רציתי לקנות ברמת שיקמה קרוב לפארק הלאומי).
מעניין מאיפה יש כסף לאנשים אחרים? עובדים שחור? נבצר מבינתי
ואני איש הייטק שמרוויח 20000 נטו- אין לי כסף לדירה ישנה ברמת גן- בשכונה חלשה (רציתי לקנות ברמת שיקמה קרוב לפארק הלאומי).
מעניין מאיפה יש כסף לאנשים אחרים? עובדים שחור? נבצר מבינתי
אודי, (27.03.11) -5 תנו ציון לתגובה זו:3. ל 2 כנס וקרא:
למה אתה מנסה לקנות ברמת גן?
טוב שלא ניסית לקנות בבבלי בתל אביב...
אם אין לך לפחות 600,000 שקל ביד חבל על המאמץ,
וחבל לקחת משכנתא מעל מיליון שקל.
כדאי לך לנסות באיזורים פחות יקרים במרכז-
חולון,פתח תקווה,ראשון לציון,באר יעקוב.
גם שם לא זול אבל המחירים הרבה יותר נוחים, מניסיון.
אני חיפשתי כמוך בת"א-ר"ג ובסוף התפשרתי על ראשון ולא מצטער-
עיר חדשה וצעירה עם אוכלוסייה רב גונית והרבה ירוק
גקסון, (27.03.11) 16 תנו ציון לתגובה זו:4. ל 2 : לוקחים 800 אלף שקל ומעלה אנשים המשתכרים סה"כ 6-8 אלף שקל ל 30 שנה
לא מבינים מה מצפה להם
פעם פחדו לקחת משכנתה יותר מ 400k
היום כול מי ששאלתי כיצד קנה?
משכנתא אדירה ל 25-30 שנה
היום החזר נסבל אבל עוד 15 שנה ..............
והבנקים נותנים..
למה אתה מנסה לקנות ברמת גן?
טוב שלא ניסית לקנות בבבלי בתל אביב...
אם אין לך לפחות 600,000 שקל ביד חבל על המאמץ,
וחבל לקחת משכנתא מעל מיליון שקל.
כדאי לך לנסות באיזורים פחות יקרים במרכז-
חולון,פתח תקווה,ראשון לציון,באר יעקוב.
גם שם לא זול אבל המחירים הרבה יותר נוחים, מניסיון.
אני חיפשתי כמוך בת"א-ר"ג ובסוף התפשרתי על ראשון ולא מצטער-
עיר חדשה וצעירה עם אוכלוסייה רב גונית והרבה ירוק
גקסון, (27.03.11) 16 תנו ציון לתגובה זו:4. ל 2 : לוקחים 800 אלף שקל ומעלה אנשים המשתכרים סה"כ 6-8 אלף שקל ל 30 שנה
לא מבינים מה מצפה להם
פעם פחדו לקחת משכנתה יותר מ 400k
היום כול מי ששאלתי כיצד קנה?
משכנתא אדירה ל 25-30 שנה
היום החזר נסבל אבל עוד 15 שנה ..............
והבנקים נותנים..
לא אחד מהעדר, (27.03.11) 26 תנו ציון לתגובה זו:5. ל-2 ההייטקיסט, היום כל אהבל לוקח 800K משכנתא וקונה דירה,למרות ששכרו 5K בחודש
מוטי, (27.03.11) 20 תנו ציון לתגובה זו:6. הבנקים פשוט נותנים לכל זוג עם הכנסה משותפת של 12K משכנתא ענקית של
800K ל 25 שנים בהחזר חודשי של 4.5K. פשוט הפקרות!!!
מוטי, (27.03.11) 20 תנו ציון לתגובה זו:6. הבנקים פשוט נותנים לכל זוג עם הכנסה משותפת של 12K משכנתא ענקית של
800K ל 25 שנים בהחזר חודשי של 4.5K. פשוט הפקרות!!!
צבי צב, (27.03.11) -1 תנו ציון לתגובה זו:7. מי צריך לקנות בית!!!!
הנהגה עוורת, (27.03.11) 2 תנו ציון לתגובה זו:8. העלייה בלקיחת משכנתאות במינוף גבוה מראה כי לציבור אין אמון במשק הישראלי - רק בנדל"ן
יעקב, דרום (27.03.11) 8 תנו ציון לתגובה זו:9. אז הבנקים מצפצפים על פישר...
ואחרכך הם מוציאים פרסומים שאין בועה.
הם יוצרים את הבועה!! הם משדלים את לקוחותיהם להתחייב אליהם לכל החיים ואם לא יעמדו, אז תשאר גם הדירה וגם החוב ברשות הבנק.
מדובר כאן בפשע.
הבנקים, למרות תקנות בנק ישראל, מזרימים עוד ועוד כסף זול לשוק כדי לנפח ו/או לשמר את רמת המחירים.
556.000 משכנתא ממוצעת (בדר"כ אנשים מפצלים בין כמה מסלולים לכן רמת המינוף ללקוח הרבה יותר גדולה מהממוצע הנ"ל).
לפני שנתיים זה היה חצי!!!!!
אנשים הכפילו משכורות בזמן הזה? לדעתי המשכורת הממוצעת לא זזה מילימטר!!!
חברה, אנשים כאן יאבדו את התחתונים!!
הנהגה עוורת, (27.03.11) 2 תנו ציון לתגובה זו:8. העלייה בלקיחת משכנתאות במינוף גבוה מראה כי לציבור אין אמון במשק הישראלי - רק בנדל"ן
יעקב, דרום (27.03.11) 8 תנו ציון לתגובה זו:9. אז הבנקים מצפצפים על פישר...
ואחרכך הם מוציאים פרסומים שאין בועה.
הם יוצרים את הבועה!! הם משדלים את לקוחותיהם להתחייב אליהם לכל החיים ואם לא יעמדו, אז תשאר גם הדירה וגם החוב ברשות הבנק.
מדובר כאן בפשע.
הבנקים, למרות תקנות בנק ישראל, מזרימים עוד ועוד כסף זול לשוק כדי לנפח ו/או לשמר את רמת המחירים.
556.000 משכנתא ממוצעת (בדר"כ אנשים מפצלים בין כמה מסלולים לכן רמת המינוף ללקוח הרבה יותר גדולה מהממוצע הנ"ל).
לפני שנתיים זה היה חצי!!!!!
אנשים הכפילו משכורות בזמן הזה? לדעתי המשכורת הממוצעת לא זזה מילימטר!!!
חברה, אנשים כאן יאבדו את התחתונים!!
גם הייטקיסט, מרכז (27.03.11) 14 תנו ציון לתגובה זו:10. ל-2, אין לי אלא להסכים
הסיבה היחידה שיש לי דירה היא שפשוט רכשתי אותה לפני 10 שנים - לפני גל ההתיקרויות הנוכחי. היא עלתה לי 700,000 ש"ח ולקחתי משכנתא של 400,000 ש"ח שאותה אני משלם עד היום (עוד 10 שנים למנייאק). כשלקחתי את המשכנתא הזו רעדו לי הביצים ואני בעצמי מתכנת עם שכר גבוה (לא 20 נטו, אבל גם לא רחוק מזה). אני אמור לסיים את המשכנתא כשאהיה בן 40.
זו הסיבה היחידה שבעטיה יש לי דירה. אני רואה סביבי אנשים עם משכורות מאד ממוצעות שלוקחים משכנתא בגובה של 600,000-800,000 ש"ח בלי למצמץ ואני לא מבין איך יש להם את האומץ לעשות את זה. איך למישהו בן 30 שהוא לא עובד מדינה עם קביעות יש ביצים להכנס למחויבות חוזית לשלם 4,000 ש"ח כל חודש עד שהוא יהיה בן 55? אני לא צריך להכביר מילים על סביבת התעסוקה של היום ועל חוסר היציבות שלה. היום אתה בגג העולם, מרוויח יפה ומבסוט ומחר אתה בתור בלשכת האבטלה.
אני לא מצליח להבין אנשים שגם ככה בקושי סוגרים את החודש ואין להם חסכונות משמעותיים שנכנסים להתחייבות של שמונה מאות אלף ש"ח במינופים הזויים. איך הם ישנים בלילה? אני תודה לאל טפו-טפו-טפו מרוויח יפה, יש לי חסכונות משמעותיים ואני חי ברמת חיים מאד צנועה וחוסך חלק ניכר מההכנסה שלי, עם כל הקשיים (יש לי ארבעה ילדים) ואני לא ישן טוב בלילה כשאני חושב על מה שנשאר לי מהמשכנתא ועל איך אני הולך לשלם כסף כל חודש עד גיל 40. אני מאד חושש להרבה מהשכנים שלי שאני מכיר היטב אותם ואת מצבם הכספי, הם פשוט לא מבינים את הסיכונים שהם לוקחים.
אם הייתי צריך לרכוש דירה עכשיו, הייתי מחכה. אין מצב שהמחירים האלו יחזיקו. במחירים כאלו כדאי לשכור ולא לקנות.
הסיבה היחידה שיש לי דירה היא שפשוט רכשתי אותה לפני 10 שנים - לפני גל ההתיקרויות הנוכחי. היא עלתה לי 700,000 ש"ח ולקחתי משכנתא של 400,000 ש"ח שאותה אני משלם עד היום (עוד 10 שנים למנייאק). כשלקחתי את המשכנתא הזו רעדו לי הביצים ואני בעצמי מתכנת עם שכר גבוה (לא 20 נטו, אבל גם לא רחוק מזה). אני אמור לסיים את המשכנתא כשאהיה בן 40.
זו הסיבה היחידה שבעטיה יש לי דירה. אני רואה סביבי אנשים עם משכורות מאד ממוצעות שלוקחים משכנתא בגובה של 600,000-800,000 ש"ח בלי למצמץ ואני לא מבין איך יש להם את האומץ לעשות את זה. איך למישהו בן 30 שהוא לא עובד מדינה עם קביעות יש ביצים להכנס למחויבות חוזית לשלם 4,000 ש"ח כל חודש עד שהוא יהיה בן 55? אני לא צריך להכביר מילים על סביבת התעסוקה של היום ועל חוסר היציבות שלה. היום אתה בגג העולם, מרוויח יפה ומבסוט ומחר אתה בתור בלשכת האבטלה.
אני לא מצליח להבין אנשים שגם ככה בקושי סוגרים את החודש ואין להם חסכונות משמעותיים שנכנסים להתחייבות של שמונה מאות אלף ש"ח במינופים הזויים. איך הם ישנים בלילה? אני תודה לאל טפו-טפו-טפו מרוויח יפה, יש לי חסכונות משמעותיים ואני חי ברמת חיים מאד צנועה וחוסך חלק ניכר מההכנסה שלי, עם כל הקשיים (יש לי ארבעה ילדים) ואני לא ישן טוב בלילה כשאני חושב על מה שנשאר לי מהמשכנתא ועל איך אני הולך לשלם כסף כל חודש עד גיל 40. אני מאד חושש להרבה מהשכנים שלי שאני מכיר היטב אותם ואת מצבם הכספי, הם פשוט לא מבינים את הסיכונים שהם לוקחים.
אם הייתי צריך לרכוש דירה עכשיו, הייתי מחכה. אין מצב שהמחירים האלו יחזיקו. במחירים כאלו כדאי לשכור ולא לקנות.
אבי, דרום (27.03.11) 5 תנו ציון לתגובה זו:11. טוב מאוד
הבועה רק תפוצץ חזק יותר לכולללללם בפרצוף.
וכל מי שחיכה בסבלנות יקצור פירות.
יש המון אנשים שאני מכיר בגיל 30+ שמנסים לממש את ה"ספקולציה הנדלני"ת" שלהם
כבר היום , ונדהמים ממה שקורה אי אפשר למכור לפחות לא ברווחים .
אכלו אותה עכשיו הם קוססים ציפורניים.
לגבי פישר ?
הוא ישאיר פה תוהו ובהו ויחזור לארצות הברית עם בוכטות .
אייל, (27.03.11) 3 תנו ציון לתגובה זו:12. היום דמי שכירות הם בסביבות 4000 ש"ח
לכן אנשים מעדפים לקחת משכנתא של 4500 ש"ח ל-25 שנה.
אבל מה שהם לא לוקחים בחשבון זה כמה הם ישלמו לאחר 15 שנה, והבנקים גם לא מידעים אותם.
הבועה רק תפוצץ חזק יותר לכולללללם בפרצוף.
וכל מי שחיכה בסבלנות יקצור פירות.
יש המון אנשים שאני מכיר בגיל 30+ שמנסים לממש את ה"ספקולציה הנדלני"ת" שלהם
כבר היום , ונדהמים ממה שקורה אי אפשר למכור לפחות לא ברווחים .
אכלו אותה עכשיו הם קוססים ציפורניים.
לגבי פישר ?
הוא ישאיר פה תוהו ובהו ויחזור לארצות הברית עם בוכטות .
אייל, (27.03.11) 3 תנו ציון לתגובה זו:12. היום דמי שכירות הם בסביבות 4000 ש"ח
לכן אנשים מעדפים לקחת משכנתא של 4500 ש"ח ל-25 שנה.
אבל מה שהם לא לוקחים בחשבון זה כמה הם ישלמו לאחר 15 שנה, והבנקים גם לא מידעים אותם.
תום, (27.03.11) 6 תנו ציון לתגובה זו:13. למה לא להגביל את מספר השנים של המשכנתא?
מדוע המדינה לא מגבילה את מספר השנים של משכנתא או הלוואה אחרת וזהו?!?
אם יגבילו נניח ל 15 שנה אז משפחה שבאמת אסור לתת לה לא תוכל לקחת כי התשלומים
יהיו גבוהים!
ביבי=אנטיציוני, (27.03.11) 6 תנו ציון לתגובה זו:14. מה שלא מספרים לכם: עשרות אלפי אקדמאים מהמרכז עזבו את ישראל
אלון, (27.03.11) 0 תנו ציון לתגובה זו:15. מן הסתם המינופים גדלים. הכל מתייקר אין כסף!
השיטות של פישר חסרות תועלת. זה כמו לנסות לעצור רכבת עם חוט.
עדיף פשוט לא לעצור אותה, כי בדרך סתם נפגעים אנשים שלא אשמים וצריכים לשלם יותר
מדוע המדינה לא מגבילה את מספר השנים של משכנתא או הלוואה אחרת וזהו?!?
אם יגבילו נניח ל 15 שנה אז משפחה שבאמת אסור לתת לה לא תוכל לקחת כי התשלומים
יהיו גבוהים!
ביבי=אנטיציוני, (27.03.11) 6 תנו ציון לתגובה זו:14. מה שלא מספרים לכם: עשרות אלפי אקדמאים מהמרכז עזבו את ישראל
אלון, (27.03.11) 0 תנו ציון לתגובה זו:15. מן הסתם המינופים גדלים. הכל מתייקר אין כסף!
השיטות של פישר חסרות תועלת. זה כמו לנסות לעצור רכבת עם חוט.
עדיף פשוט לא לעצור אותה, כי בדרך סתם נפגעים אנשים שלא אשמים וצריכים לשלם יותר
דניאל, (27.03.11) 6 תנו ציון לתגובה זו:16. זה הזמן להזכיר לכולם
שהבנקים מחלקים משכנתאות עם כסף שאין להם.
זה נקרא בנקאות הרזרבה החלקית, והיא מאפשרת לבנק להבטיח לאנשים יתרת עובר ושב שאין להם באמת.
כשהכתבה מדברת על "יחס הלימות הון" של בנק מזרחי טפחות, היא מתכוונת לכך שלמרות שהבנק מחלק הלוואות במיליארדים, בקופות הבנק אין את הכסף הזה בכלל.
אם כולנו נלך מחר לבנקים כדי לדרוש את יתרת העובר ושב שלנו, הבנקים יקרסו. הם יקרסו - כי כל הלוואה כזאת היא הלוואה של כסף לא אמיתי. שינוי של כמה שורות ביתרת העובר ושב שלכם, מבלי שהבנק מעולם העביר כסף אמיתי ממקום אחד למשנהו.
בכל מערכת כלכלית נורמלית, היינו קוראים לזה הונאה, וזורקים את ראשי הבנקים ואת פישר לכלא. במקום זה, אנחנו מהללים את סטנלי פישר, שופכים כספים על הבנקים, ולא מבינים את בועת האשראי האינפלציונית שגורמת לחסכונות שלנו ולמשכורות שלנו להשחק, בזמן שהמחירים סביבנו מזנקים.
שהבנקים מחלקים משכנתאות עם כסף שאין להם.
זה נקרא בנקאות הרזרבה החלקית, והיא מאפשרת לבנק להבטיח לאנשים יתרת עובר ושב שאין להם באמת.
כשהכתבה מדברת על "יחס הלימות הון" של בנק מזרחי טפחות, היא מתכוונת לכך שלמרות שהבנק מחלק הלוואות במיליארדים, בקופות הבנק אין את הכסף הזה בכלל.
אם כולנו נלך מחר לבנקים כדי לדרוש את יתרת העובר ושב שלנו, הבנקים יקרסו. הם יקרסו - כי כל הלוואה כזאת היא הלוואה של כסף לא אמיתי. שינוי של כמה שורות ביתרת העובר ושב שלכם, מבלי שהבנק מעולם העביר כסף אמיתי ממקום אחד למשנהו.
בכל מערכת כלכלית נורמלית, היינו קוראים לזה הונאה, וזורקים את ראשי הבנקים ואת פישר לכלא. במקום זה, אנחנו מהללים את סטנלי פישר, שופכים כספים על הבנקים, ולא מבינים את בועת האשראי האינפלציונית שגורמת לחסכונות שלנו ולמשכורות שלנו להשחק, בזמן שהמחירים סביבנו מזנקים.
נוסטרדמוס, (27.03.11) -1 תנו ציון לתגובה זו:17. תכנסו לקרוא את העתיד
במצב של העלעת ריבית כמתוכנן אני מעריך שתוך שנה כרבע מלוקחי המשכנתאות מחזירים את הדירה בחזרה לבנק...
אני מקווה שכולם רואים לאן אנחנו הולכים זה נקרא ללכת לקראת רכבת דוהרת בעיינים פקוחות לוהראמין בלב שלם שהיא לא תזיק לך...
קובי, (27.03.11) 0 תנו ציון לתגובה זו:18. כמו שהדלק הוא מצרך חובה וגם אם יעלה אנשים ימשיכו לשלם עליו, אותו דבר זה הדירות
אנשים צריכים לגור וקונים דירות.
פישר לא מבין את זה ורק יגרום לצרות.
במצב של העלעת ריבית כמתוכנן אני מעריך שתוך שנה כרבע מלוקחי המשכנתאות מחזירים את הדירה בחזרה לבנק...
אני מקווה שכולם רואים לאן אנחנו הולכים זה נקרא ללכת לקראת רכבת דוהרת בעיינים פקוחות לוהראמין בלב שלם שהיא לא תזיק לך...
קובי, (27.03.11) 0 תנו ציון לתגובה זו:18. כמו שהדלק הוא מצרך חובה וגם אם יעלה אנשים ימשיכו לשלם עליו, אותו דבר זה הדירות
אנשים צריכים לגור וקונים דירות.
פישר לא מבין את זה ורק יגרום לצרות.
ניקו, (27.03.11) 0 תנו ציון לתגובה זו:19. כל הדרכים להורדת מחירי הדירות - באחריות !
1. בראש ובראשונה - יש לעלות את הריבית בשלושה אחוזים נוספים דחוף.
העלאת ריבית רצינית - זאת הדרך היחידה לצנן את מחירי הדירות בטווח הקצר.
סטנלי פישר גרם לבועת נדל"ן בכך שהוריד בשנתיים האחרונות את הריבית ב 5% !
בעלי הממון חיפשו אלטרנטיבות ורכשו דירות, כי הבנקים לא נתנו להם ריבית טובה
עכשיו אם פישר יעלה את הריבית - בעלי הממון שרכשו דירות להשקעה ישחררו דירות לשוק וכך נקבל הזזלה במחירי הדירות.
2. בנוסף על מנהל מקרקעי ישראל לשחרר יותר קרקעות במרכז הארץ דחוף ולא רק למגזרים החרדים.
3. יש למעלה מ 100,000 דירות שמוגדרות כדירות להשקעה (דירה שניה ושלישית)
לפיכך רצוי להחזיר את מס רכוש על דירות להטיל מס 3% בשנה על כל דירה שאינה דירה יחידה. יש לעשות זאת בצו שעה לשנה יחד עם הפחתת מס שבח לדירות מגורים לאפס כך זה יתמרץ את בעלי הנכסים למכור דירות.
4. להטיל מס 20% על תושבי חוץ - רכושי דירות מגורים שאינם גרים בארץ.
5. להגביל את המשכנתאות ל 400,000 ש"ח בלבד ולא לאפשר לבנקים לתת יותר.
6. לאפשר יותר בנייה בכל ארץ ישראל - יוריד את הלחץ במרכז הארץ
1. בראש ובראשונה - יש לעלות את הריבית בשלושה אחוזים נוספים דחוף.
העלאת ריבית רצינית - זאת הדרך היחידה לצנן את מחירי הדירות בטווח הקצר.
סטנלי פישר גרם לבועת נדל"ן בכך שהוריד בשנתיים האחרונות את הריבית ב 5% !
בעלי הממון חיפשו אלטרנטיבות ורכשו דירות, כי הבנקים לא נתנו להם ריבית טובה
עכשיו אם פישר יעלה את הריבית - בעלי הממון שרכשו דירות להשקעה ישחררו דירות לשוק וכך נקבל הזזלה במחירי הדירות.
2. בנוסף על מנהל מקרקעי ישראל לשחרר יותר קרקעות במרכז הארץ דחוף ולא רק למגזרים החרדים.
3. יש למעלה מ 100,000 דירות שמוגדרות כדירות להשקעה (דירה שניה ושלישית)
לפיכך רצוי להחזיר את מס רכוש על דירות להטיל מס 3% בשנה על כל דירה שאינה דירה יחידה. יש לעשות זאת בצו שעה לשנה יחד עם הפחתת מס שבח לדירות מגורים לאפס כך זה יתמרץ את בעלי הנכסים למכור דירות.
4. להטיל מס 20% על תושבי חוץ - רכושי דירות מגורים שאינם גרים בארץ.
5. להגביל את המשכנתאות ל 400,000 ש"ח בלבד ולא לאפשר לבנקים לתת יותר.
6. לאפשר יותר בנייה בכל ארץ ישראל - יוריד את הלחץ במרכז הארץ
שולה החתולה, (27.03.11) 4 תנו ציון לתגובה זו:20. תענו לי על שאלה אחת
אני עובדת בתל אביב
בעלי עובד ברעננה
איפה אנחנו יכולים לחפש דירה וגם לא לצאת "חוצפנים" ו"טוב שלא.." ו"מה אתם בוכים??" ועדיין להיות מסוגלים להגיע לעבודה כל בוקר ולחזור ממנה בערב בזמן ושעדיין יהיה לנו זמן וכוח לילדים???
אני עובדת בתל אביב
בעלי עובד ברעננה
איפה אנחנו יכולים לחפש דירה וגם לא לצאת "חוצפנים" ו"טוב שלא.." ו"מה אתם בוכים??" ועדיין להיות מסוגלים להגיע לעבודה כל בוקר ולחזור ממנה בערב בזמן ושעדיין יהיה לנו זמן וכוח לילדים???
אורן, (27.03.11) 5 תנו ציון לתגובה זו:21. כשמגדל הקלפים יקרוס, אל תבואו לבכות!!!
לכל לוקחי המשכנתאות - התחדשו על דירותיכם החדשות.
השתדלו ליהנות מהן בינתיים.
אני רק מבקש - כשהריבית תעלה ותמצאו את עצמכם חייבים כל חודש סכומי עתק לבנקים - אל תבואו לבכות!!!
שאו באחריות למעשיכם.
לכל לוקחי המשכנתאות - התחדשו על דירותיכם החדשות.
השתדלו ליהנות מהן בינתיים.
אני רק מבקש - כשהריבית תעלה ותמצאו את עצמכם חייבים כל חודש סכומי עתק לבנקים - אל תבואו לבכות!!!
שאו באחריות למעשיכם.
יוסי, פתח תקווה (27.03.11) 1 תנו ציון לתגובה זו:22. המשיכו לקחת מעבר ליכולת.... משכנתאות מופרעות לחלוטין עבור מחיר מופרע לגמרי, אמתין לכם בירידה!!
איך שגלגל מסתובב לו, לא יאמן כיצד המפולת של ארה"ב אפילו לא נלמדת כאן הלכה למעשה.
בעוד שנה אפילו בנק ישראל לא יוכל לעמוד בכך.
אינפלציה גואה המחייבת העלאת ריבית, מצד שני זוגות שלא יכולו לעמוד יותר בהחזר ההלוואה שלהם כיוון שיהיו חייבית לעלות את הריבית.
אני אמשיך להמתין בצד ולראות כיצד המשק משחזר את המפולת הגדולה, אולי הפעם יהיה סיכוי לרכוש סוף סוף בית משלי במחיר סביר, לאחר שהמדינה המשוגעת הזו איבדה כל הגיון למחירי הדירות, רציתם שוק חופשי קבלנו חופשי לגמרי כך שרק בעלי הון מסוגלים להרשות לעצמם לרכוש פה קורת גג.
כל השאר ימשיכו לחפש באשפתות ולעבוד את הבנקים לעולם.
(27.03.11) -1 תנו ציון לתגובה זו:23. הפיצוץ מתקרב. אם פישר יצליח לצנן קצת את השוק, הפיצוץ יהיה קטן (יחסית). אם לא - כל המשק יהיה בבעיה.
איך שגלגל מסתובב לו, לא יאמן כיצד המפולת של ארה"ב אפילו לא נלמדת כאן הלכה למעשה.
בעוד שנה אפילו בנק ישראל לא יוכל לעמוד בכך.
אינפלציה גואה המחייבת העלאת ריבית, מצד שני זוגות שלא יכולו לעמוד יותר בהחזר ההלוואה שלהם כיוון שיהיו חייבית לעלות את הריבית.
אני אמשיך להמתין בצד ולראות כיצד המשק משחזר את המפולת הגדולה, אולי הפעם יהיה סיכוי לרכוש סוף סוף בית משלי במחיר סביר, לאחר שהמדינה המשוגעת הזו איבדה כל הגיון למחירי הדירות, רציתם שוק חופשי קבלנו חופשי לגמרי כך שרק בעלי הון מסוגלים להרשות לעצמם לרכוש פה קורת גג.
כל השאר ימשיכו לחפש באשפתות ולעבוד את הבנקים לעולם.
(27.03.11) -1 תנו ציון לתגובה זו:23. הפיצוץ מתקרב. אם פישר יצליח לצנן קצת את השוק, הפיצוץ יהיה קטן (יחסית). אם לא - כל המשק יהיה בבעיה.
====================================
עד כאן התגובות. לחלקן הגדלתי פונט ואפשר להבין מכך את היחס שלי לכל העסק. בנוסף מצרף 3 תמונות :
כמובן שאין כאן כוונה לפרסם את שירותי EMI או להמליץ לקנות את ניירות הערך של חברת האם שלה ...
Subscribe to:
Posts (Atom)
