Tuesday, November 16, 2010

A response to a strange article


מקור :http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3983390,00.html

אלף שקל לשנה? לא בבית ספרנו
המפתח להצלחה בבתי הספר צריך להיות בגישה של הצוות החינוכי ולא בתקציב. היה עדיף שראשי בית הספר הפרטי ישקיעו במערכת הקיימת, כי אליהם יגיעו רק העשירים
יונת קאופמן

פורסם: 15.11.10, 14:52
>> איכשהו כבר בכותרת ניתן להיתקל בסתירות. למה להעמיד תקציב מול גישה. לדעתי צריך גם את זה וגם את זה. המשפט השני בכותרת אינו מנוסח טוב ולא ברור לאיזו מערכת הכוונה. אם הכוונה לבית הספר "חברותא" – אז ברור שראשי בית הספר ישקיעו בו. לשם כך הרי הם מקבלים שכר ...

בשבוע שעבר הוכר בית הספר "חברותא" בשרון כמוסד חינוכי, שיוכל להגיש תלמידים לבחינות בגרות. זה לא בית ספר רגיל, כי שם ההורים נאלצים להיפרד מ-35 אלף שקלים בשנה, כדי שילדיהם "יזכו להשכלה טובה יותר" במוסד הפרטי. מדובר בבית ספר סלקטיבי, עוד לפני הסלקציה - מפני שאנשים קשי יום אינם ירשמו את ילדיהם לשם, כי הם לא יכולים לעמוד בתשלום הגבוה, בנוסף המוסד לא יקבל תלמידים עם קשיים.

>>גילוי נאות : כותב הטוקבק אינו מסוגל לעמוד בהוצאה כזו לא עתה ולא בעתיד הנראה לעין. יחד עם זאת אני משבח את ההורים , כי יכלו להוציא את הסכומים למטרות רבות ומגוונות – והעדיפו להשקיע בחינוך ילדיהם.

אני מנהלת בית ספר רגיל, שאינו מתוקצב בשקל מעבר לתקציב המגיע ממשרד החינוך. המוטיבציה שלי להיכנס למערכת החינוך היתה להוכיח, בעיקר לעצמי, שניתן לתת חינוך טוב - גם במגבלות התקצוב הממשלתי. אחרי עשר שנים אני יכולה לומר בוודאות - המפתח להצלחה הוא בגישה ולא בתקציב.

>>אני מצטער מאוד, אבל הפסקה לעיל היא שהרתיחה אותי וגרמה לי לשבת עכשיו, אחרי חצות , ולכתוב את הטוקבק. אם כבר הכותבת משבחת את עצמה, היה מצופה לקרוא ביתר פירוט היכן עובדת, לאילו הצלחות הצעידה את בית הספר , לעיין בקישורים שבוודאי אמורים להיות. בכל מקרה – לנגד עיני עומדת מחנכת אגוצנטרית , אשר במקום לשים במרכז את עצם חינוך הילדים – שמה במרכז את ריצוי האגו. אין בכתבה שום עדות להצלחתה של הכותבת בתפקיד.

האבסורד הוא, שלאור אמונתם של אותם מחנכים כמו דרור אלוני, כי התקציב הוא הקובע - הם יכלו בקלות רבה מאוד להזרימו לתוך בתי הספר הרגילים ולפי השיטה שלהם לשפר מאוד את הקיים, במקום לפתוח מוסדות נפרדים. העובדה כי הם אינם עושים זאת, מעידה לטעמי על משנתם המאדירה סגרגציה ובדלנות.

>>מהיכן בבקשה אמור מחנך כגון דרור אלוני ( חייב לציין כי איני מכירו כלל ושמעתי את שמו רק כאן ) להביא תקציבים ? מתמלוגי גז שיתחילו לזרום בסוף 2012 ? מחנך ראה שבמסגרת הקיימת אין לו מה לעשות והקים מערכת אלטרנטיבית – שזכתה להכרה וכנראה בצדק.

כניסה שלהם לתוך בתי הספר הקיימים היתה מאפשרת לאתר ולהגיע גם לאותם ילדים מוכשרים, שלא מתדפקים על דלתותיהם - כי להוריהם אין כסף. לחלופין, אם שיטתם כה מוצלחת, מדוע הם אינם מאמצים לחיקם כל מי שרוצה בכך?

>>אקח את החוצפה לענות במקומם : הם רוצים להראות , ולא מגדלים באוויר , קבלות על עשייה. אם וכאשר יצליחו אני בטוח שמשרד החינוך ישתתף בעלות התקציבית >> הנטל על ההורים יירד >> יותר משפחות ייכנסו למעגל הלקוחות הפוטנציאליים.

חינוך, בסיכומו של יום, מתכנס באופן קלישאתי ובנאלי מאוד לדוגמה אישית. כשצוות מאמין בלמידה ועסוק בעצמו בלמידה (מרבית הצוות שלי משלים לימודי תואר שני השנה), כשהצוות מתנהג את שאליו הוא מטיף, כשצוות מוכן לבחון גם את עצמו ולא להיות תמיד צודק, כשחברות צוות מסייעות זו לזו, כשהצוות פותר מחלוקות בשיח ומקיים דיאלוג בתוכו - והרשימה עוד ארוכה - הילדים מתבוננים בנו היטב, כמו בהוריהם, כמו בנבחרי הציבור והם לומדים.

>>על סמך מה כב' הכותבת קובעת ( או מרמזת ) כי הנהלת בית הספר "חברותא" אינו מיישם את כל הנאמר ? בפרט מי קבע שצוות אינו עסוק בלמידה ?

הוראה זה לא מקצוע קל. אין ספק שראוי לשלם למורות (פשוט רובן נשים) משכורות
גבוהות בהרבה. אינני מכירה עוד מקצוע כל כך סבוך. נראה לי שפשוט יותר לנהל שני בתי ספר במקביל, מאשר ללמד כיתה אחת. הן נראות לי תמיד כמו קוסמות - אין לי מושג איך הן עושות את זה.

>>הפסקה שלפני אחרונה מתחילה בקלישאות ומסתיימת בטיעון ביזארי שלפיו למנהלת בית-ספר בעלת ותק של 10 שנים אין מושג איך המורות מתמודדות עם משימותיהן ? אני חושב שהטיעון האחרון אמור להדליק נורה אדומה אצל כל בר-דעת.

אני קוראת לאנשים הנמרצים שחשים כי אצלם האור, להצטרף לקיים במרצם, ברצונם הטוב, בשכלם ובמשאביהם - במקום להקים ערי מקלט מפני הפורענות הדמונית והרדידות אותה הם מייחסים ליצורים שכמותי.

>>להצטרף למי ? ומי מייחס לכב' הכותבת רדידות וכו' ?

יונת קאופמן, מנהלת בית ספר
>>יכולתי לכתוב עוד, אבל השעה כבר 01:00 . נסכם בכך שהכתבה מלאת סתירות ,סיסמאות ריקות מכל תוכן ואף כשלים לוגיים. למרות שלא הבנתי מי מאשים את הכותבת ברדידות, הכתבה באמת רדודה. חבל שאנשים כאלה מכהנים כמחנכים בישראל.