Friday, October 27, 2006

Avigdor Liberman - Israel is our home !





מסודרים מאחורי אביגדור ליברמן
יום שישי, 27 באוקטובר 2006, 16:10 מאת: מירון רפופורט, הארץ

אביגדור ליברמן. דואג לטפל בבעיות צנרת (יחצ)
20 המנדטים ש"ישראל ביתנו" מקבלת בסקרים הם לא מצב רוח חולף. זאת המפלגה הכי מאורגנת ומרושתת שקיימת היום בישראל
א' זוכר עד עכשיו את כנס הבחירות שהוא אירגן לאביגדור ליברמן באחת הערים בצפון. ליברמן נכנס לאולם, כולם מחאו כפיים, והוא התיישב במקומו על הבמה. א', שהיה רכז אזורי של מפלגתו של ליברמן בבחירות, ניגש אל המנהיג האחד והיחיד, הנערץ. "כמה אנשים הגיעו?" שאל אותו ליברמן. "300 איש", אמר א' בגאווה. "לא נכון, יש מקסימום 200, ספרתי", ענה לו ליברמן. א' התפנה לספור. ליברמן צדק. "אני לא מצליח להבין איך הוא הספיק לספור בדרך מהדלת עד לבמה, אבל זה הדבר היחיד שעיניין אותו. לא מי הגיע, אלא כמה. ככה הוא". א' הוא מעריץ מושבע. אבל לא רק מעריצים, לא רק חברי כנסת ואנשי מנגנון מיושבים, אלא אפילו מתנגדים נחרצים מסכימים כי ישראל ביתנו, המפלגה שהחליקה השבוע לקואליציה, היא המפלגה הכי מאורגנת ומרושתת שקיימת היום בישראל. "אני מכיר את ליברמן הרבה שנים, הוא איש ארגון מעולה, המפלגה שלו מאורגנת באופן יוצא מהכלל", אומר אלכס טנצר, פעיל חברתי ותיק ברחוב הרוסי ומי שמנסה להקים היום מערך מתחרה למפלגתו של ליברמן במפלגת הגמלאים. "המאבק שלו הוא עכשיו נגד ביבי, אבל הוא הרבה יותר מאורגן מהליכוד, שלא לדבר על מפלגת העבודה". לפני שעבד אצל ליברמן, א', שאינו ממוצא רוסי, עבד במפלגות אחרות. אבל מה שהוא פגש שם לא דומה למה שפגש אצל ליברמן. "במפד"ל, בש"ס או בליכוד רושמים מתפקדים לפי משפחות: משפחה זו וזו מרחוב זה וזה התפקדה אצלנו", הוא מספר, "ליברמן רצה שהרישום יהיה אישי: איציק או משה או סרגיי. הוא ידע בדיוק כמה אנשים יש לו בכל סניף. בכנסים אנשים באים ונותנים לו פתקים בנוסח 'ברחוב שלי יש בעיה בצנרת'. ליברמן נותן לאנשים שלו לטפל בפתקים האלה. ש"ס עושה את הדברים האלה כסיסמה. אבל אם למישהו בש"ס יש בעיה, אין סיכוי שהוא יגיע לאלי ישי. אצל איווט הוא יגיע".

תוכנית פעולה מגובשת

ליה שמטוב. אצלינו כאילו מחר הולכים לבחירות (יח"צ)
לא מדובר כאן בעניין אישי. בין אם ליברמן הוא ציניקן שלא מתעניין במצוקות של הזולת אלא רק בכוח שהזולת יכול להעניק לו בקלפי, כפי שאומרים יריביו, ובין אם מדובר בדאגה אמיתית לאנשים וברצון לעזור להם, כפי שאומרים אנשיו - ברור שמדובר כאן בתוכנית פעולה מגובשת. ישראל ביתנו, מספרת המנכ"לית פאינה בירנבאום, חילקה את ישראל לתשעה מרחבים, שבהם פועלים כ-50 סניפים, המגיעים בערים מסוימות עד רמת הרובע ויוצרים "קשר הדוק מאוד בכל הרמות המנוהל כולו על ידי המפלגה". "אני בפוליטיקה מאז 1992", מספרת ח"כ ליה שמטוב, מספר 11 ברשימת ישראל ביתנו. "הייתי בליכוד, עבדתי בהרבה מערכת בחירות, גם אצל נתניהו, וראיתי איך הליכוד עובד. הם עובדים חודשיים לפני הבחירות, פותחים את הסניף. אנחנו בישראל ביתנו עובדים כל הזמן. אצלנו כאילו מחר הולכים לבחירות". קחו לדוגמה את העניין המוניציפלי. שמטוב, שלפני בחירתה לכנסת הנוכחית שימשה סגנית ראש עיריית נצרת עילית מטעם ישראל ביתנו, חברה בפורום המוניציפלי של המפלגה. ישראל ביתנו מרושתת היטב בשלטון המקומי. היא ירשה חלק מהמנגנון שהשאירה אחריה ישראל בעלייה, עליה השלום, ויש לה היום שלושה ראשי ערים, 26 סגני ראשי עיר וכמעט 100 חברי מועצה. הפורום מתכנס פעם בחודש, מספרת שמטוב, בראשותו של ליברמן עצמו. "עוד מעט יש בחירות, אנחנו מזמנים את ראשי הסניפים והמחוזות, מחליטים איפה נתמודד על ראשות העיר, איפה נעשה קואליציות ועם מי", היא אומרת. ה"עוד מעט בחירות", ששמטוב מדברת עליהן, יתרחשו עוד שנתיים. אבל ליברמן כבר מוכן.

פרושים טוב על המפה

ישיבת ישראל ביתנו בשדרות (יח"צ)
מבט על תוצאות הבחירות מראה שישראל ביתנו פרושה יפה על פני המפה. ביותר מעשר ערים היא הגיעה למקום הראשון. בנצרת עילית, עירה של שמטוב, היא קיבלה יותר מ-33% מהקולות. בערים גדולות כמו אשדוד או באר שבע היא קיבלה כ-20%. אבל ברוב הערים קשה לראות שלטים עם הכתובת "סניף ישראל ביתנו". "אנחנו לא מאמינים בסניפי נדל"ן כמו הליכוד או העבודה או סניף ישראל בעלייה בכפר ירכא, שמעולם לא נפתח אבל השלט שלו קיים", אומרת המנכ"לית קירשנבאום, מינוי אישי של ליברמן. "סניפים עולים כסף: שכירות, שכר לאנשים שמחזיקים אותם. אצלנו הסניפים מתנהלים בעצם מהבתים של הפעילים או מהמשרדים שלהם במועצה המקומית". בכמה ערים, מספרת קירשנבאום, מקיימת המפלגה "מעין פרלמנט" שבו יושבים נציגי המפלגה לצד מצביעים מהשטח ודנים בעניינים המציקים להם. "כל אחד חושב שהדשא שלו יותר ירוק, אבל אני חושבת שאנחנו מנוהלים טוב יותר ממפלגות אחרות", אומרת קירשנבאום. "אין לנו עיר שיש בה שני סניפים שרבים אחד עם השני כמו שיש במפלגות אחרות. כולם עובדים לפי ההכוונה של ראש המפלגה. אצלנו יש יותר שקט, יותר אחדות. כואב לי הלב כשאני רואה את המלחמות הפנימיות במפלגות אחרות. זה לא מביא תועלת לאף אחד. עכשיו הזמן להתאחד". הסיבה לכך שבישראל ביתנו אין מריבות אינה תלויה, כנראה, דווקא באופיים הנוח של חבריה. היא תלויה בראש ובראשונה בשלטון היחיד המוחלט של היו"ר הנערץ ליברמן. "אין דבר כזה שמישהו בישראל ביתנו יוציא מלה מהפה בלי לקבל את האישור של איווט", אומר אדם שהיה פעיל במפלגה, "כולם מבינים שאם הם ידברו, הם לא יהיו שם. ליברמן ביקש רק תיק אחד. בכל מפלגה אחרת היו מתקוממים נגדו, פה אף אחד לא צייץ". "בישראל ביתנו אין ויכוח, כולם מדברים בקול אחד", מוסיף טנצר, יריב של ליברמן, "מי שמתווכח, מוצא את עצמו בחוץ. הציבור אוהב את זה. נמאס לאנשים מהסכסוכים הפנימיים". לא פלא שהתנהגות הזו מזכירה לפעילה ברחוב הרוסי, שאיננה שייכת לישראל ביתנו, את ההתנהגות של המפלגה הקומוניסטית.

מפלגה עם ראש

"מה שאיווט אומר, זה מה שקורה" (ערוץ 10)
"זו מפלגה שיש לה ראש", אומר אלכס אטרמן, איש היי-טק ופובליציסט רוסי, "מה שאיווט אומר, זה מה שקורה. הוא נותן פקודות לח"כים, הוא מרשה להם למנות רק עוזר פרלמנטרי אחד. את העוזר השני הוא ממנה בעצמו. ח"כ מישראל ביתנו יכול להגיד לך: מצטער, אני צריך לבטל את הפגישה אתך, כי איווט אמר לי לנסוע צפונה". דבריה של שמטוב על העבודה הפרלמנטרית של סיעת ישראל ביתנו אינם רחוקים מהתמונה שמצייר אטרמן. "פעם בשבוע כל ח"כ מדווח על הפעילות שלו. מדי חודש אנחנו מגישים דו"ח פעילות והוא מתפרסם באתר שלנו". ליברמן, מספרים אנשים שעבדו ועובדים אתו, יודע איך לתגמל את הפעילים שלו: דואג לקדם אותם, לתת להם ג'ובים. פעיל אחד מספר כי כשהיה חסר כסף ב"קופה הקטנה" בזמן מערכת הבחירות, ליברמן הוציא את הארנק שלו ונתן לו 4,000 שקל מכספו האישי. אירוע כזה קונה נאמנות להרבה זמן. חברות, אומרים אנשיו, היא במקום גבוה אצל ליברמן. "ביבי עזב את החברים שלו, איווט לא", אומר דימיטרי אפשטיין, סגן ראש עיריית נהריה מטעם ישראל ביתנו, "הוא סיפר לנו שבבחירות ב-99' אמרו לו שאם הוא יתקיף את ש"ס, הוא יקבל עוד שניים-שלושה מנדטים, אבל הוא לא היה מוכן לתקוף את אריה דרעי, כי הוא חבר שלו". מעבר לקשר ההדוק עם הפעילים, ליברמן מטפח את הקשר עם הציבור. קודם כל עם הציבור הרוסי, אבל לא רק. קירשנבאום מסבירה שדרך הרשת המוניציפלית של המפלגה מגיעים לסיעה בכנסת נושאים רבים שמציקים לציבור: אלכוהול וסמים אצל בני הנוער, גובה אגרות השמירה בבתי הספר, מחירי הארנונה. ישראל ביתנו מפעילה גם לשכת פניות ציבור, שאפילו טנצר - שמנסה להקים לשכה נגדית במפלגת הגמלאים - חושב שהיא חזקה מאוד. מהלשכה מנתבים את הפניות לח"כים המתאימים והם צריכים לדווח מה עשו אתן. "לבוחר רוסי אתה לא אומר בכמה הגדלת את תקציב משרד השיכון, אלא איזו תוספת הוא קיבל להחזר המשכנתה שלו", אומר טנצר, "ברחוב הרוסי מודדים פוליטיקאי לפי כמה שהוא עוזר לך באופן אישי". וליברמן, מודה טנצר, עוזר. "שמעת על מישהו שאמר לך: איווט הבטיח לי ולא קיים?" שואל אפשטיין.

שותפים למאבקים חברתיים רבים

הפעילות הזו מזכירה את ש"ס, אבל בישראל ביתנו דוחים בתוקף את ההשוואה. אנחנו לא מפלגה סקטוריאלית, אומרים שם. לפחות 50% מהפניות, הם טוענים, לא באות מהציבור הרוסי. לדוגמה הם מביאים את הפעילות הענפה של ישראל ביתנו בזמן מלחמת לבנון השנייה. "עד כמה שאני יודע, היינו המפלגה היחידה שהקימה מטה חירום", מספר דוד גודובסקי, ראש מטה הארגון במפלגה. "היו ארגונים התנדבותיים שפעלו, אבל לא מפלגות. היה לנו מטה בירושלים שעבד 24 שעות ביממה, ומטה קדמי לאספקת עזרה. היה לנו קל, כי ניצלנו את הרשת שלנו ברשויות המקומיות". ליברמן ניצח אישית על המבצע הזה. הוא חילק את הח"כים לגזרות, הורה להם לנסוע צפונה והגיע בעצמו מפעם לפעם. אדם שהיה מעורב בעבודות העמותות בצפון מספר כי היה מחיר לתמיכה הזו. "באחת הערים בצפון, סגן ראש העיר מטעם ישראל ביתנו לקח את חבילות המזון הסיוע וחילק אותן רק למי שהיה רשום לו ברשימות כמצביע של המפלגה", אומר אותו פעיל, "אם הוא ראה בית שלא הופיע ברשימות, הבית הזה לא קיבל". "שמעתי את הטענות האלה", מגיב גודובסקי, "לא היה ולא נברא. בעיר הזו סגן ראש העיר חילק 10,000 מנות והיו לנו שם רק 3,000 מצביעים. לא הסתכלנו מי הצביע לטובת מי". ובכל זאת, הרווח הפוליטי ברור. "מה שעשינו במלחמה ייתן לנו תוצאות פוליטיות", אומר אפשטיין, "אני כבר מרגיש את זה". הפעילות הזו מסבירה אולי את אחד הפרדוקסים המוזרים שאנשי הארגונים החברתיים נתקלו בהם. ישראל ביתנו, שההתייחסות היחידה אצלה במצע לעניינים כלכליים מדברת על נפלאות ההפרטה והיוזמה החופשית, נהפכה לשותפה למאבקים חברתיים רבים. בראש ובראשונה במאבק נגד תוכנית ויסקונסין, אבל גם במאבק נגד אנטנות סלולריות או למען זכויות עובדי קבלן, ששמטוב מכינה הצעת חוק לשיפור מצבם. "בעניין ויסקונסין פנינו לאנשים שאמורים להיות 'בראש שלנו', לח"כים מהעבודה וממרצ, אבל הם לא זזו", מספרת פעילה בכירה באחד הארגונים החברתיים, שמעידה כי הבטן שלה מתהפכת למשמע הידיעה שליברמן מצטרף לממשלה, "בישראל ביתנו התגייסו. יורי שטרן ושמטוב הובילו את המאבק הפרלמנטרי נגד ויסקונסין. זה התחיל אצלם ממקום מאוד סקטוריאלי, כי חלק גדול מנפגעי התוכנית הם עולים, אבל זה נהפך לעניין עקרוני. שטרן היה הכי בוטה במאבק שלו נגד התוכנית".

אווירה של הסתגרות

תוכנית ויסקונסין בנצרת (סוכנות ג'יני)
גודובסקי מסיר כל חשש כאילו ישראל ביתנו הפכה, רחמנא ליצלן, למפלגה סוציאליסטית. "ויסקונסין זה נטו סוציאליזם, ולכן אנחנו מתנגדים לוויסקונסין", מרגיע גודובסקי, "זה נטו סוציאליזם לשלוח אנשים לסלול כבישים. הפרטה זה בסדר, בוא נפריט את חברת החשמל, אבל ויסקונסין לא יוצרת עבודה חוץ מלפקידים שבכל מקרה היתה להם עבודה". שמטוב משוכנעת שתוכנית ויסקונסין רעה ו"פוגעת במסכנים", אבל גם היא אינה מסתירה את השיקול האלקטורלי. רוב נפגעי ויסקונסין הם עולים חדשים, אומרים בישראל ביתנו, והנושא לא יורד מסדר היום של התקשורת הרוסית. ליברמן מתגאה בהפרטת אל-על והתחבורה הציבורית בזמן שהיה שר התחבורה, אבל אין לו כנראה סיבה להתנגד למאבק נגד הפרטת שירות התעסוקה כאשר ההפרטה הזו פוגעת ישירות בציבור "שלו". הגישה הזו מסבירה אולי גם את גבולות הגזרה שקבעה לעצמה ישראל ביתנו במאבק נגד ויסקונסין. "כשהיה סיור של ישראל ביתנו לנצרת עילית, הציעו להם לרדת לנצרת הערבית, שם המצב של נפגעי ויסקונסין חמור יותר", מספרת אותה פעילה חברתית שהתפעלה מהתגייסותם של שטרן ושמטוב לטובת העניין, "אבל הם סירבו בנימוס. זה לא עניין אותם". "בנצרת האוכלוסייה אחרת לגמרי", מסבירה שמטוב, "זו לא אותה השכלה, לא אותה מנטליות, אלה אנשים אחרים לגמרי. יש לנו בעיה בנצרת עילית. היא נוסדה כעיר יהודית, אבל איכות החיים שם היא לא כמו בנצרת עילית, והערבים מעדיפים לגור אצלנו. לא פעם פניתי לתושבי העיר ואמרתי להם שיחשבו טוב טוב לפני שהם מוכרים את הדירות שלהם. זו לא גזענות, אבל כל אחד צריך לחיות במקום שלו". משהו מאווירת ההסתגרות הזו אפשר לשמוע גם בדבריו של אפשטיין. רק שאצלו היא מופנית לאו דווקא נגד ערבים. בישראל ביתנו לא פועלים כמו במפלגה של אלי ישי, הוא מסביר, משום ש"בש"ס השאיפות אחרות. ההשכלה אחרת, מספר הילדים אחר, להורים אין השכלה והם עובדים כדי לתת לילדים שלהם יותר ממה שהיה להם". הקהילה הרוסית, סבור אפשטיין, יכולה לשנות את המנטליות המקומית.

רוצה להיות ראש ממשלה

רוצה להפוך למנהיג לאומי, לא סקטוריאלי , לא רוסי
אבל בינתיים, ליברמן דוהר קדימה עם מה שיש. לפעילים הכיוון ברור. "איווט חותר להיות ראש ממשלה, הוא לא ישקוט ולא ינוח עד שהוא יגיע לשם", אומר אדם שעבד אתו. "לאנשים שלו הוא תמיד אומר: אנחנו רצים מרתון". ליברמן רוצה להפוך למנהיג לאומי, לא סקטוריאלי, לא רוסי. לפי טנצר, הצעד הזה של ליברמן הוא ההימור הגדול של חייו. כרגע, טנצר מעריך כי הארגון המצוין של ליברמן והעובדה שהוא נמצא לבד ברחוב הרוסי, מבטיחים לו את רוב קולות הבוחרים הרוסים, יותר מ-20% מכלל המצביעים. אבל הבוחרים הרוסים הם הפכפכים, אין להם נאמנות פוליטית, וייתכן שבעיות הדיור ייראו להם יותר חשובות מהאיום האיראני, ואז הם יברחו מליברמן למישהו אחר. "ליברמן מרגיש את החולשה הכללית של המערכת הפוליטית", אומר טנצר, "והוא אומר לעצמו שכשהמערכת תתמוטט, הוא יוכל להגיד: אני היחיד שיכול להציל אותה. הוא חושב שהקרב שלו יהיה מול ביבי ולכן הוא מכוון אליו את האש. בקרב כזה, היכולת הארגונית של ליברמן תעזור לו מאוד, כי בכל מקרה יהיה לו ארגון יותר חזק מאשר לליכוד. אבל ארגון זה לא הכל, הוא לא מבטיח לו את הניצחון".

Tuesday, October 10, 2006

אסתרינה טרטמן - ח"כית משלנו







הכתבה פורסמה בחודש אוגוסט 2006 במקומון "הד הגבעה" המופץ בגבעת זאב ויישובי הסביבה